תסמונת West , שדווחה על ידי West בבנו שלו בשנת 1841 מוגדרת כשלישייה של פרכוסים מיוקלוניים שנקראים
עוויתות בגיל הינקות ( ( IS – Infantile spasm וממצאים אלקטרוגרפיים אופייניים הנקראים ‘היפסאריתמיה’, ועצירת התפתחות פסיכו–מוטורית ופיגור שכלי. הסימנים כה אופייניים, שניתן היה לחשוב שהתסמונת נגרמת על ידי מנגנון מסוים אחד, אך למעשה קיימת הטרוגניות רבה של גורמים לתסמונת, המלצות למספר טיפולים שונים ופרוגנוזה לא אחידה. תסמונת West הוכרה רשמית כתסמונת פרכוסית של גיל הינקות ( ILAE Task Force, 1989 ). ). עוויתות בגיל הינקות ( Infantile spasms ) הם תסמונת הכפיון האפילפטית השכיחה ביותר בגיל הינקות – כ־ 50% מכלל אירועי הכפיון בגילים חודש עד שנה. היארעות התסמונת היא 1:3200-3500 לידות חי. למרות שההגדרה ברורה ומוחלטת, הרי שהשונות הרבה של הגורמים לתסמונת, של ההסתמנות הקלינית ושל הממצאים האלקטרואנצפלוגרפים מקשה על קביעת המלצות ברורות לטיפול ולקביעת מתודולוגיה למחקרים. מטרתנו בסקירה זו היא להציג בפני הקורא מהי מודיפייד־ היפסאריתמיה, מהם הגורמים ומהי הפרוגנוזה בעוויתות תסמיניות בגיל הינקות, ולהדגיש את חשיבות הזיהוי המוקדם של היפסאריתמיה מסוג זה לפי התקדמות הממצאים באא”ג.