בוועידה הלאומית של LPA בבלטימור נכחתי בשני סמינרים אינפורמטיביים בצורה קיצונית, אשר כותרותיהם “שמיעה ובעיות קשורות של אנשים נמוכי קומה” ו-“בעיות רפואיות בקרב תינוקות ובקרב ילדים קטנים (הסובלים מגמדות)”. פה למדתי, כי מרבית הילדים נמוכי הקומה נוטים לזיהומים באוזן התיכונה, לנוזלים באוזניים ולאובדן שמיעה. פעמים רבות מוביל הדבר לבעיות דיבור קשורות, כגון התפתחות דיבור מעוכבת. בנוסף, ילדים נמוכי קומה סובלים בתדירות גבוהה מאדנואידים מוגדלים ו/או משקדים מוגדלים, אשר יש צורך להסיר.
בשנה שעברה התחלתי להבין יותר בנושא ממקור ראשון, כאשר עברה הבת שלי, טריסיה, ניתוח להסרת האדנואידים וכאשר הושמו צינוריות באוזניה. היה לנו מזל רב, עד אשר חוותה זיהומים מעטים עד מאד באוזניים, כמו הבנות נמוכות הקומה שלנו. חשבתי, שניצלנו מצרה ושלא נצטרך שום ניתוחים.
אז התחלתי לשים לב, לכך שטריסיה עלולה שלא לשמוע היטב. לזמן מה חשבתי, כי חלק מההתנהגות שלה נבע מהיותה מאומצת מקוריאה ומהצורך שלה ללמוד שפה חדשה ולהסתגל לסביבה חדשה. אך אז התחלתי להבין, כי חוסר תשומת הלב שלה, עצם זה “שכיוונה אותנו”, קשיי ההיגוי שלה ושירת מילות השירים השגויות בבית הספר לא היו קשורים לכך וכי אולי נבעו מאובדן השמיעה.
טיול זריז למומחה אף-אוזן-גרון ולאודיולוג אישר, כי לטריסיה היו נוזלים באוזניים וכי היא שמעה, כאילו היו לה פקקים באוזניים כל הזמן. היא הזדקקה לניתוח כדי לשחרר זאת, וכשעברנו אותו, היה עליה לעבור הסרת אדנואידים מוגדלים מאד לשיפור הנשימה. הניתוח היה מהיר ופשוט, וחזרנו הביתה מבית החולים תוך פחות משלוש שעות.
עתה טריסיה שומעת כהלכה, ההתנהגות שלה השתפרה, משך הקשב שלה ארוך בהרבה, הדיבור שלה משתפר מדי יום ביומו והיא לומדת את מילותיהם הנכונות של השירים האהובים עליה. מרגע הוצאת האדנואידים, היא כבר לא נוחרת בלילה (אלא אם כן היא מצוננת) וכעת היא יכולה לנשום דרך האף בעת השינה.
בשביל לעזור לכם להבין חלק מהבעיות דלעיל (השכיחות בקרב ילדים, הסובלים מגמדות) ואת הטיפול בהן ראיינתי את דוקטור אלן מ. גל, הלא הוא רופא אף-אוזן-גרון בסנט פטרסבורג, FL (רופא, המטפל במצבים רפואיים וכירורגיים של האוזן, של האף, של הגרון ושל אזורים קשורים).
לדוקטור גל היו מטופלים מספר, הסובלים מגמדות, כולל שתי בנותיי. שאלתי אותו כמה מהשאלות הנשאלות יותר מכל, אשר קיבלתי מכם. אנו מעריכים את הזמן, אשר השקיע דוקטור גל מלוח הזמנים העמוס שלו כדי לסייע לנו במאמר הזה.
ריאיון עם דוקטור אלן גל
1. לילד שלי יש זיהומים מספר באוזן התיכונה. מה גורם לכך ומה אפשר לעשות כדי להקל על הבעיה הזאת?
זיהומים אלה הם תולדה של חסימות בצינור השמע. צינור השמע מהווה ערוץ צר, המחבר את האוזן התיכונה לאזור החלק האחורי של האף ומעל החך הרך. צינור זה, בשעת תפקוד
תקין, נפתח בתגובה לבליעה ולפיהוק. בעשותו כן מאפשר הוא לאוויר לחדור אל האוזן התיכונה ליצירת חילופי אוויר, אשר נקלט באוזן התיכונה. הדבר אף מאזן את השינויים בלחץ, החלים בהפרשי גובה, למשל, במטוסים ובצלילה. חסימה, או תפקוד לקוי של צינור השמע, גורם/מת ללחץ שלילי באוזן התיכונה תוך חזרה (יניקה) של ממברנת תוף האוזן. בקרב מבוגרים בדרך כלל יכול הדבר לגרום ללקות שמיעה קלה ולרעש בראש. יתכן, כי הילדים לא יהיו מסוגלים לתקשר, או להבין סימנים אלו.
אם החסימה מתמשכת, עלול לזלוג נוזל מהאוזן התיכונה, מה שיוצר מצב, אשר נקרא “דלקת האוזן התיכונה” (נוזל באוזן התיכונה). הדבר קורה לעיתים תכופות בקרב ילדים בהימצא זיהום בדרכי הנשימה העליונות, בהימצא אלרגיות, או בהימצא אדנואידים מוגדלים, ומסביר את לקות השמיעה, הקשורה למצב זה. בנוכחות בקטריה יכול נוזל זה להזדהם, מה שמוביל לזיהום באוזן התיכונה (באחת הרקמות בה).
אם תרופה לא צולחת שוב ושוב בטיפול בדלקת האוזן התיכונה, מנוקב חור קטנטן בתוף האוזן (מירינגוטומיה) והנוזל מוצא בשאיבה בשביל להתיר לתוף האוזן לרטוט בצורה תקינה, מה שמשפר את השמיעה. צינורית קטנטנה ממוקמת בחור למניעת חתך עקב הטיפול ולווידוא האוורור באוזן התיכונה. צינורית האוורור מגיעה באופן זמני למקום צינור השמע לאיזון הלחץ באוזן התיכונה. זה ניתוח בטוח ופשוט.
צינורית האוורור מפלסטיק לרוב נותרת במקומה למשך 3-12 חודשים, בתקוה שאז תשתחרר החסימה בצינור השמע. עת שצינורית האוורור במקומה, המגבלה היחידה של הפעולות הרגילות היא, שאסור למים לחדור אל תעלת האוזן. עת הצינורית מוצאת ממקומה, מחלים תוף האוזן תוך ימים ספורים. רוב הזמן אין בעיות אוורור באוזן התיכונה.
אם דלקת האוזן התיכונה חוזרת ונשנית, אולי תידרש החדרת צינורית חוזרת.
2. לילד שלי יש צינוריות באוזניו, אבל הוא אוהב לשחות. איך אני יכול לשמור, שלא יחדרו מים לתעלות האוזן שלו בעת הרחצה ובעת השחייה?
אני ממליץ על השימוש בכותנה, או בצמר גפן, מעורב בווזלין למניעת חדירת מים. זה בדרך כלל מספיק לרחצה, אבל לשחייה נחוץ גם כובע ים. למטופלים ההם, שלא מסוגלים לסבול את השימוש בכותנה, או בצמר גפן, מצאתי אטם אוזניים, אשר נראה יעיל במידה רבה מאד למניעת חדירת מים אל תעלת האוזן. פקקים לאוזניים של “Macks”, או של “Flents”, אפשרי לרכוש לא ביוקר בכל בית מרקחת מקומי. חלופה אחת אחרונה היא דמוי תבנית לשחייה. אודיולוג יכול ליצור דמוי תעלת אוזן. אז יש אפשרות לייצר ממנו פקקים, אשר יותאמו לכל אוזן. מכיוון שהאוזן של הילד שלכם גדלה, צריך להחליפו מדי 6-8 חודשים.
(עשינו זאת לטריסיה, אשר אוהבת לשחות מסביב לשעון. מתחת למים היא כמו דג. זה פועל מצוין! תעלות האוזן שלה תמיד יבשות. בארצות הברית זה עולה 45$ ושווה את המחיר. עלות ביקור אצל רופא ואנטיביוטיקה, אפילו לזיהום באוזן אחת, אשר נגרם על-ידי חלחול מים, תהיה גבוהה מזאת).
3. איך אני יכול לדעת, האם הילד שלי סובל מאובדן שמיעה?
להלן בדיקה פשוטה, אשר נועדה להורים, אשר עלולים לחשוד, כי לילד שלהם יש בעיית שמיעה:
א. האם הילד שלכם דורש חדשות לבקרים להגביר את הטלוויזיה, או את הרדיו, יותר מאנשים אחרים במשפחה?
ב. האם הילד שלכם מבקש חדשות לבקרים לחזור על דברים?
ג. האם הילד שלכם משיב לשאלות חדשות לבקרים בתשובות לא קשורות?
ד. האם נדמה, כי הילד שלכם אינו קשוב בבית, או בבית הספר?
ה. האם נדמה, כי הילד שלכם אינו רוצה לתקשר עם אחרים?
ו. האם השפה של הילד/ה שלכם דלה יותר, מזו שהייתם מצפים לה מילד/ה בגילו/ה?
ז. האם הילד שלכם מגיב לצלילים בצורה בלתי הולמת (לפעמים שומע צלילים ולפעמים לא)?
ח. האם הילד שלכם חווה יותר מ-4 זיהומים באוזניים בשנה?
ט. האם הילד שלכם אוהב להתבונן בפנים שלכם, כשאתם מדברים?
אם התשובה שלכם לשאלות האלו היא “כן”, כדאי לבדוק את הילד שלכם. ככל שהבעיה תתגלה יותר מוקדם, כך יזכה הילד לסיוע יותר מוקדם.
4. הילד שלי סובל מאובדן שמיעה בגלל נוזלים באוזניו. האם אובדן זה תמידי?
לא, לרוב האובדן זמני והשמיעה שבה על כנה, לאחר שהנוזלים מתנקזים ולאחר שמוחדרות צינוריות האוורור. בדיקת שמיעה כעבור 3 חודשים מאז הניתוח תאשר זאת.
5. איך אני יכול לדעת, האם הילד שלי סובל מנוזלים באוזניו?
בדיקה פשוטה של אודיולוג, או של רופא אף-אוזן-גרון, יכולה לקבוע, האם קיים נוזל.
6. טיסה כאבה מאד לילד שלי, המתלונן במהלכה על כאב אוזניים. מה גורם לכך ומה אפשר לעשות כדי להקל על הכאב?
לעיתים טיסה קשורה לשינויים מהירים בלחץ האוויר. למניעת כאב ואי נוחות מוכרח צינור השמע לתפקד כרגיל, כלומר להיפתח ולהיסגר בתדירות גבוהה ובמידה מספקת לאיזון השינויים בלחץ. הדבר נכון במיוחד, כשהמטוס יורד כדי לנחות, עובר מלחץ אטמוספירי נמוך ומתקרב לאדמה, שם הלחץ גבוה יותר. הדבר גורם לוואקום באוזן התיכונה, אפילו מהר יותר מהרגיל. כלי טיס, שבו קיים לחץ, ממזער את השינויים בלחץ האוויר, אולם חלק מהשינויים בלחץ בלתי נמנעים. שינויים בלחץ יכולים להתרחש גם בעת עלייה במעליות, בבניינים גבוהים, או בשחייה בתחתית בריכה.
1. לעסו מסטיק, או תנו לסוכריות מנטה להתמוסס בפה שלכם, מה שיגרום לכם לבלוע לעיתים קרובות יותר. בליעה מפעילה את השריר, אשר פותח את צינור השמע.
2. פיהוק מפעיל אפילו חזק יותר את השריר הזה. היו בטוחים, שהוא לא יישן בעת הנחיתה, מפני שאולי לא יבלע לעיתים קרובות מספיק בשביל להתמודד עם השינויים בלחץ.
3. אם פיהוק ואם בליעה אינם יעילים, נסו זאת: לחצו את הנחיריים שלכם וסתמו אותם, מלאו את הפה באוויר, ואחר, תוך שימוש בשרירי הלחי והגרון שלכם, הסיטו את האוויר אל החלק האחורי של האף שלכם, כאילו שאתם מנסים לנשוף על האגודל שלכם ועל האצבעות שלכם דרך הנחיריים. קול נפץ רם באוזן יאפשר לכם לדעת, שהצלחתם, על אף שיתכן, כי תצטרכו לחזור על כך כמה פעמים במשך הטיסה.
4. למען תינוקות, אשר אין ביכולתם לגרום להישמע קול נפץ באוזניהם בכוונה, ודאו, כי הם מוצצים בקבוק, או מוצץ, או כי הם יונקים. הזינו את התינוק ואל תאפשרו לו לישון בעת הנחיתה.
5. הרבה מטיילים מנוסים מבוגרים משתמשים בכדורים נוגדי דכאון, או בתרסיס אף, שעה, או 50 דקות, לפני הנחיתה. הדבר מצמק את הממברנות ומקל על השמעת קול נפץ באוזניים.
למטיילים, הסובלים מאלרגיה, מן הראוי ליטול את הכדורים האנטי-היסטמינים שלהם בראשית הטיסה מאותה סיבה.
שאלות נוספות
בסמינר ה-“שמיעה” של LPA בבלטימור, רופא האף-אוזן-גרון והאודיולוג, אשר ניהלו אותו, מתמחים שניהם בטיפול בנמוכי קומה. הם נשאלו שאלה מעניינת מאד, אשר ציינתי להלן בלוויית תגובתם.
1. מדוע זה נוטים ילדים, הסובלים מגמדות, יותר מילדים ממוצעי קומה לזיהומים באוזניים, לנוזלים באוזן התיכונה, לאובדן שמיעה ולקשיי דיבור?
לרוב ילדים נמוכי קומה בעלי צינור שמע קטן יותר וצר יותר מילדים ממוצעי מידות, מה שמאפשר להם להתקרב בקלות רבה יותר, לכן למזער את הנוזלים באוזן התיכונה. מלבד זאת, נראה, כי צינור השמע שוכב במנח אופקי יותר מכפי שהוא נוטה כלפי מטה, מה שמקשה יותר על ניקוז הנוזלים, וחסימה נוצרת בקלות רבה יותר. הדבר גורם לאובדן שמיעה, לזיהומים באוזן התיכונה ולבעיות דיבור בעקבות אובדן שמיעה.
לגבי שאלת הדיבור, אני רוצה להתייחס למאמר האחרון, אשר פורסם ב-“LPA TODAY”,
אשר הציג את תוצאותיו של מחקר מהזמן האחרון בדבר מאפייני הדיבור והשפה של פרטים נמוכי קומה.
המחקר נערך על-ידי חברת ה-LPA, קתי רייזפלט, ועל-ידי עמיתתה, אן פטרסון, שתיהן פתולוגיות דיבור ברדינג, קליפורניה.
לדברי גברת רייזפלט, נראה, כי גורמי הסיכון העיקריים לבעיות דיבור, או שפה, בקרב פרטים נמוכי קומה הם:
1. היסטוריה של זיהומים חוזרים באוזן ושל אובדן שמיעה, הקשור לכך.
2. אנומליות במבנה הפנים, כמנשך עובר אנכי, כסגר הפוך קדמי, כחך גבוה, או כשפה שסועה.