מה עושים בזמן התקף?

כאשר מדובר בפרכוס כללי בו החולה מאבד הכרתו

א. יש להשכיב את החולה על הצד עם משענת לראש (כרית, בגד, שמיכה) כשהפה מוטה כלפי
מטה כדי שרוק יישפך הצידה והחולה לא “ייחנק” בהפרשותיו.

ב. ההשכבה או ההושבה ייעשו בסביבה בטוחה (מבחינת גובה מהקרקע , מרחק ממקווה מים
כמו ים או בריכה או מקווה, כביש, פסי רכבת, מרחק ממקור חום כמו תנור או כיריים).

ג. יש להרחיק מסביבת החולה חפצים חדים או חפצים אחרים שניתן להיחבל מהם.

ד. יש להוציא מזון מהפה אם החולה במהלך אכילה אבל פרט לכך להימנע מהכנסת ידיים,
כלים למיניהם לתוך פיו של החולה יש להדגיש כי אין סיכון לבליעת לשון בעת פרכוס!!!!

ה. לפתוח חגורות לוחצות (שרשרת צוואר צמודה, חגורה צמודה בבגד).

ו. יש להבטיח שהחולה נושם (דרכי אוויר פתוחות) ושישנו דופק… כמעט תמיד אין צורך
בהנשמה מפה לפה!!

ז. יש להישאר ליד החולה עד סיום הפרכוס וכן מספר דקות אחריו כיוון שישנה סכנה לפרכוס
נוסף או להתנהגות מסכנת של החולה לאחר הפרכוס.

ח. יש להימנע מהתקהלות סביב החולה, אך אין להשאיר את החולה לבדו במהלך פרכוס וגם
מספר דקות אחרי שחלף והחולה התאושש או נרדם.

ט. יש להזעיק עזרה של גורם הצלה (מד”א) במקרים הבאים:

• בפרכוס הנמשך מעבר ל 5 דקות.
  – בפרכוסים תכופים זה אחר זה.
  – בפרכוסים השונים וארוכים יותר מפרכוסיו המוכרים של החולה.
  – במקרים בהם התנועות הפרכוסיות עצמן פסקו, אך החולה אינו מגיב ואינו חוזר למצבו
  הרגיל בפרק הזמן המוכר למשפחה.
  – במקרה של חבלה במהלך הפרכוס הדורשת בירור וטיפול רפואי.

י. אם כבר הייתה התנסות קודמת בפרכוס ממושך, ניתן לתת דיאזפם רקטלי (סטסוליד) (Rectal Diazepam, Stesolid) או: מידאזולם לרירית הפה (בוקולם) (Buccal midazolam, Buccolam) או טיפות ריווטריל (Rivotril) הפה, במינון שהומלץ על ידי הרופא המטפל,
ובאותו זמן להזעיק עזרה במידת הצורך.

יא. אין לתת תרופות (פרט לתרופות הנ”ל) או שתיה דרך הפה עד שאין בטחון שהחולה ער
מספיק כדי לבלוע .

יב. בפרכוס חלקי או בהייה ממושכת ניתן להושיב / להשכיב את החולה על ספה, ספסל, כיסא
או על הרצפה, ולהישאר לידו עד סיום הפרכוס, תוך קריאה לעזרה רפואית על פי הצורך
ושיקול הדעת.