הדרכה זו לא באה להחליף את ההסבר שניתן לכם על ידי הרופא ואינה מחליפה את דף ההסכמה לניתוח.
אנטומיה: מקור המונח הידרוצפלוס הוא מהשפה היוונית ומשמעות המילה: הידרו = מים ו- צפלוס = ראש.
אכן, הידרוצפלוס מתאר מצב בו קיימת הצטברות של הנוזל התוך מוחי שדרתי שנקרא CSF – cerebro spinal fluid בחדרי המוח.
בתוך המוח קיימים ארבעה חללים, שנקראים חדרים ומחוברים זה לה: החדרים הלטרלים (צדדיים), החדר השלישי והחדר הרביעי.
בחדרים מצויה רקמה הנקראת המקלעת הקרומית (choroid plexus) אשר תפקידה הוא לסנן את הדם וליצור ממנו את נוזל הcsf .
מחזוריות הcsf – : הנוזל עובר מהחדרים הלטרליים דרך 2 מעברים ע”ש מונרו אל החדר
השלישי, משם הנוזל עובר דרך מעבר צר שנקרא אקוודקט ע”ש סילביוס אל החדר הרביעי.
מהחדר הרביעי נוזל ה csf יוצא ממספר פתחים אל חוט השדרה ואל החלל הסאב ארכנואידלי (זהו חלל שנמצא בין 2 מעטפות המקיפות את המוח וחוט השדרה) .
ספיגת הcsf: רוב הנוזל המיוצר עובר דרך צבר תאים מיוחד שנמצאים ליד קו האמצע של המוח אל וריד גדול (סינוס) וכך נספגים בזרם הדם חזרה, חלק מהנוזל נספג באופן ישיר מהחדרים
לרקמת המוח שעוטפת אותם ובנוסף לכך כמות קטנה של הנוזל נספגת גם דרך צינורות הלימפה.
תיאור ותפקיד הcsf: מדובר בנוזל שקוף אשר דומה בהרכבו לפלסמת הדם ממנה נוצר אך לא זהה לה לחלוטין. נוזל csf מיוצר כל הזמן וללא הפסקה, באדם מבוגר מיוצרים כ500 מ”ל של csf ביממה. תפקידיו הם: *הקטנת המשקל הסגולי של המוח, בזכות העובדה שהמוח כולו טובל בנוזל ה csf וע”י כך הקטנת הלחץ על בסיס המוח *הזנה של המוח *ריקון הפסולת מהרקמות שסביב המוח.
במצב נורמלי קיים שיווי משקל בין כמות ה csfהמיוצרת לבין הכמות הנספגת כך שאין הצטברות של נוזל בחדרים. בהידרוצפלוס ישנה הפרעה בשיווי משקל זה וכתוצאה מכך מצטבר נוזל בתוך
החדרים והלחץ התוך מוחי עולה. הסיבה להפרעה יכולה להיות חסימה במעבר הנוזל כמו לדוגמא גידול או פגיעה בתאים אשר סופגים חזרה את נוזל הcsf ואז יש פגיעה בספיגה המחודשת של הנוזל וכתוצאה מכך הצטברות של נוזל בחדרים.
הגורמים להידרוצפלוס:
גורמים מולדים: הסיבה השכיחה ביותר הינה חסימה או היצרות משמעותית בצינור האקוודקט
ע”ש סילביוס (המעבר בין החדר השלישי לרביעי), ספינה ביפידה, ציסטות ארכנואידליות, תסמונת ע”ש כיארי, סנדרום ע”ש Dandy walker.
גורמים להידרוצפלוס נרכש: דימום תוך מוחי (IVHׂ) דלקת קרום המוח, גידולים מוחיים וכוליי
אבחון הידרוצפלוס
ניתן לאבחן הידרוצפלוס בבדיקת ct או בבדיקת MRI, בהדמיות אלו רואים הגדלה של החדרים
או של חללים אחרים במוח.
טיפול בהידרוצפלוס
לא ניתן לטפל בהידרוצפלוס ללא התערבות ניתוחית. קיימות מספר אפשרויות ניתוחיות כאשר
השכיחה שביניהם היא התקנת צינורית גמישה מסיליקון הנקראת שאנט (SHUNTׂ) .
החדרת שאנט הינה הפרוצדורה הניתוחית השכיחה ביותר שמבצעים נוירוכירורגים בארה”ב,
בניתוח זה, מחדירים צינורית גמישה אל אחד החדרים במוח, דרך צינורית זו עובר נוזל הCSF אל חלל אחר בגוף, לרוב אל חלל הבטן, שם הנוזל נספג בחזרה.
בשאנט רגיל קיימים שלושה מרכיבים:
1.צינור חדרי – מוחדר לתוך החדר דרך פתח קטן בעצם.
2.שסתום חד כיווני – לשסתום שני תפקידים, תפקיד ראשון הוא למנוע חזרה של הנוזל לתוך
המוח, תפקיד שני הוא לווסת את כמות הנוזל המנוקז, השסתום מוודא שהניקוז לא מהיר מידי
ולהיפך.
ניתן להרגיש בנוכחותו של השסתום מכיוון שהוא יוצר מעין נפיחות קלה.
- צינור בטני – עובר מתחת לעור, מסתיים בחלל הצפק (בבטן), הנוזל משתחרר בחלל הבטן
ומתנקז בחזרה אל כלי הדם. במקרים מסוימים (לרוב כאשר יש מניעה להתקין את השאנט
בחלל הבטן) ניתן להתקין את קצה השאנט בחלל הריאה (לחלל הפלוייראלי) או בעליה הימנית של הלב.
קיימים סוגים שונים של שאנטים, חלקם בעלי לחץ מתכוונן וחלקם בעלי לחץ קבוע שלא ניתן לשנות, שאנטים מתכוונים בד”כ לא מתאימים לפגים ותינוקות בגלל שהם גדולים יותר, בכל מקרה
ההחלטה איזה שאנט להכניס נתונה לשיקול דעתו של המנתח. שאנטים עם רכיב מגנט (שאנט מתכוונן) חייבים לעבור הכוונה מחדש לאחר ביצוע MRI.
פיום אנדוסקופי של רצפת החדר השלישי – ETV : זוהי פרוצדורה ניתוחית בה נעשה חור ברצפת החדר השלישי וכך מתנקז נוזל הCSF מהחדרים החסומים ללא צורך בשאנט. פרוצדורה זו לא מתאימה לכל הידרוצפלוס. ניתן לבצע אותה כאשר מדובר בהידרוצפלוס חסימתי ומעל גיל שנתיים. ההחלטה לבצע את הפרוצדורה תלויה בשיקולים רבים ותוחלט ע”י הרופא המנתח.
סיבוכים שכיחים אפשריים מהתקנת השאנט הינם –
*זיהום – יש לטפל מיד בזיהום של השאנט על מנת למנוע פגיעה מוחית. הטיפול בזיהום הינו מתן אנטיביוטיקה והחלפת השאנט.
*חסימה – חסימה יכולה להיות בכל אחד מחלקי השאנט . נוזל הCSF מצטבר לפני אזור החסימה ויגרום לסימנים של הידרוצפלוס.
סימנים להפרעה במערכת הדלף:
חשוב שתכירו מהם הסימנים לחוסר תפקוד של השאנט ובמידה ומופיעים חלק מהסימנים ובכל
מקרה של ספק עליכם לפנות לחדר המיון או לרופא המטפל.
הפרעה במערכת השאנט שאינה מטופלת באופן מידי עלולה להיות קטלנית, מאידך כאשר ניתן
טיפל מהיר במסגרת בית החולים ניתן כמעט תמיד לטפל בהצלחה רבה בסיבוכים אלו.
בתינוקות עד גיל שנה: ראש גדול, המרפס הקדמי נפוח ומתוח גם כאשר התינוק זקוף ורגוע, בלט של ורידי הקרקפת, נפיחות ואדמומיות לאורך מערכת השאנט, הקאות, ישנוניות, אי שקט, סטיית העיניים כלפי מטה – סימן שנקרא SUN SET EYES , חוסר תיאבון וחום.
בילדים ומבוגרים – הקאות, כאבי ראש, הפרעה בראיה, עייפות או אי שקט, נפיחות ואודם לאורך מערכת השאנט, שינויים באישיות, הפרעה בקורדיאנציה או בשיווי משקל, קושי להתעורר וקושי להישאר ער וחום.
התפתחות ילדים עם הידרוצפלוס
ניתן לנהל אורך חיים שגרתי עם מערכת הדלף.
ילדים עם הידרוצפלוס מולד יכולים לגדול ולהתפתח באופן תקין ורגיל. עם זאת, הסיכוי להתפתחות תקינה מושפע במיוחד מסיבת ההידרוצפלוס, מהנזק המוחי שאולי נגרם עד לטיפול וכן מזיהומים שונים.
לאחר השחרור יש להקפיד על מעקב שגרתי במרפאה הנוירוכירורגית .
מאמר זה נכתב ע”י דוקטור גוסטבו רייז בית החולים שערי צדק
