הוספת תיעוד מוקלט מגדילה את תפוקת האבחון של אלקטרואנצפלוגרמים שגרתיים

EEG.-  בקרב ילדים, הסובלים מעוויתות תכופות

נתן ווטמברג*, ברק ציפרמן*, רון דאבי┼, מריאנה חסן*, ליאורה זהבי┼ וטלי לרמן-שגיא*

* היחידה לנוירולוגיה ילדים, ┼ המחלקה לנוירולוגיה ו- ┼ המעבדה לאלקטרואנצפלוגרפיה, המרכז הרפואי וולפסון, בית הספר לרפואה “סאקלר”, אוניברסיטת תל אביב, חולון [כך במקור], ישראל

סיכום: מטרה: לדווח על שימושיות הוספת תיעוד מוקלט למחקרים שגרתיים על EEG בקרב תינוקות ובקרב ילדים, הסובלים מעוויתות תכופות.

שיטות: ניתחנו את יעילות אמצעי אבחון זה למשך פרק זמן של 4 שנים. ההחלטה, האם להוסיף תיעוד מוקלט, נתקבלה על-ידי פרשן ה- EEGבקרב ילדים בעת המחקר. המחקרים היו אמורים להימשך בין 20 לבין 30 דקות, ואם נדרש, הוארכו על-ידי פרשן ה-EEG. לרוב המחקרים נוסף תיעוד מוקלט מתחילת תיעוד ה-EEG.

במיעוט המקרים בוצעה הוספת ההקלטה בחלק הראשון של בדיקת ה-EEG, כאשר הפכו תרחישים קליניים מובנים מאליהם. במקרים כאלה הוכן מחקר (קובץ) חדש. שיעור ההצלחה נותח, לפי האינדיקציות של מחקר ה-EEG: תנועות עיניים עוויתיות, רעידה,  פרכוסים חשודים, מיקולונוס, נעיצות מבט רגעיות, סטריאוטיפים חשודים ו-[“]טיקים[“] חשודים, חוסר מעקב אחר האפילפסיה, כחלון ברגעים מסוימים ותרחישים פסיכוגניים חשודים, שאינם אפילפטיים.

תוצאות: תיעוד מוקלט נוסף ל-137 מתוך 666 מחקרים שגרתיים. גיל המטופלים הממוצע היה 4.8 שנים. אופי התרחיש נקבע ב-61 (45%) מתוך מחקרי ה-EEG. 28% היו מטופלים, אשר אושפזו. משך המחקר הממוצע היה 26 דקות. אמצעי אבחון זה היה שימושי במיוחד לתנועות עיניים עוויתיות, נעיצות מבט רגעיות, עוויתות מיקולוניות, תרחישים סטריאוטיפים ופסיכוגניים חשודים, שאינם אפילפטיים. כ-46% מתוך 116 מטופלים, אשר הנתונים הקוגניטיביים שלהם היו זמינים, היו בעלי עיכוב מנטלי. EEG, שאליו נלווה תיעוד מוקלט, בוצע בהצלחה בכל 116 המקרים וסיפק מידע שימושי בקרב 29 (55%) מתוך 53 המטופלים הללו.

מסקנות: הוספת תיעוד מוקלט שגרתי ל-EEG אשר סייעה ב-45% מהמקרים, יוחסה לעוויתות תכופות. טכניקה זו הוכחה כיעילה וכשימושית בעבור ילדים, אשר אושפזו, וכן בעבור מטופלים, אשר טופלו במרפאות החוץ. יתרה מזאת היא יושמה בהצלחה בקרב מטופלים בעלי לקות קוגניטיבית. תינוקות וילדים, המפגינים תנועות עיניים עוויתיות, נעיצות מבט רגעיות, עוויתות מיקולוניות, סטריאוטיפים ופסאודו פרכוסים, הפיקו תועלת, בייחוד מאמצעי אבחון זה. בשל עלותה  הנמוכה ובשל אי הנוחות המועט, אשר נכפו על המטופל/ת ועל המשפחה שלו/ה, כדאי להביא בחשבון טכניקה זו כצעד אבחוני ראשון בקרב ילדים, הסובלים מעוויתות תכופות. מילות מפתח: תיעוד מוקלט, שגרה, אלקטרואנצפלוגרמים, ילדים

תיעוד מוקלט ממושך של EEG שימש לזמן ארוך להערכת עוויתות בקרב ילדים (1,2). באמצעות אמצעי אבחון זה ניתן לקבוע מתאם בין תרחישים קליניים, המורים על קיומם של פרכוסים אפילפטיים, לבין פעילות ה-EEG במקרים רבים, לכן הוא מאשר, או פוסל, את אופיים האפילפטי של תרחישים אלה.

האינדיקציות העיקריות של הליך זה כוללות אבחון אפילפסיה, וסיווג פרכוסים, את ההבדלה בין תרחישים אפילפטיים לבין תרחישים, שאינם אפילפטיים, את אפיון תדירות הפרכוסים ואת ההערכה, המתבצעת לפני הניתוח (2,3). למרות יתרונותיו ההליך בעל מגבלות מובהקות, הכוללות את העלות הגבוהה, הקשורה לאשפוז בבית חולים, לאי הנוחות, אשר חשים הילד והמשפחה שלו, ואת הצורך בצוות, אשר עבר הכשרה מרובה, כדי להתמודד עם הציוד בזמן ההליך הארוך (4,5).

תיעוד מוקלט של EEG לזמן קצר (SDVEEG), הנמשך בדרך כלל שעות אחדות, אינו דורש אשפוז, הוא נוח יותר לילד ולמשפחה שלו וגוזל פחות זמן מהצוות הרפואי. ההליך הפך לזמין בהרבה מרכזים ונקבע ערכו באבחון עוויתות בקרב ילדים (5-8).

על אף שאין אפשרות להתכחש לתרומתו, SDVEEG עודנו מהווה הליך ארוך יחסית, הנמשך ברוב המקרים בין שעתיים לבין 12 שעות (7-9 ,5) ודווח בעיקר בתור הליך לאבחון מטופלים, אשר טופלו במרפאות החוץ.

מעט פורסם אודות תפוקת האבחון של הוספת תיעוד מוקלט לבדיקות EEG שגרתיות (הנמשך 20-40 דקות) בקרב ילדים, הסובלים מעוויתות. אנו מדווחים על ההתנסות שלנו תוך הוספת תיעוד מוקלט למחקרים שגרתיים על EEG בקרב מטופלים כאלו. המחקר הזה מערב סדרה ארוכה של מטופלים ממחלקת הילדים וכולל, הן מטופלים , אשר אושפזו, והן מטופלים, אשר טופלו במרפאות החוץ.

                                   .

התקבל ב-15 בינואר 2005.

כתובת ליצירת קשר ולהדפסה חוזרת של בקשות מדוקטור נ. ווטמברג, היחידה לנוירולוגיה ילדים, המרכז הרפואי וולפסון, חולון 58100, ישראל.

אימייל: nwatemberg@pol.net

שיטות

תיעוד מוקלט הוסף למחקרים שגרתיים על EEG בקרב תינוקות ובקרב ילדים, הסובלים מעוויתות תכופות עד מאד. פרק הזמן, אשר הוערך, נמשך מפברואר 2000 עד פברואר 2004. סקרנו במבט לאחור את הנתונים הקליניים והאלקטרוגרפיים של כל המחקרים, אשר בוצעו באופן זה. כל המחקרים נערכו במעבדת ה-EEG במרכז הרפואי וולפסון וכללו הן ילדים, אשר אושפזו, והן ילדים, אשר טופלו במרפאות החוץ. התיעודים בוצעו תוך שימוש במערכת הביולוגית הסלולרית “Ceegraph IV” (Bio-Logic Systems Corporation, Mundelein, IL,, ארצות הברית). חוברו לקרקפת אלקטרודות בשעת הצורך, בהתאם למערכת ה-20/10 הבינלאומית, או בהתאם למערכת ה-10/10. ההחלטה, האם להוסיף תיעוד מוקלט לבדיקה השגרתית, נתקבלה על-פי שיקול דעתו של פרשן ה- EEGבקרב ילדים בעת המחקר, בהתבסס על תדירות התרחישים ועל אופיים. על-פי דרישה, היה על התרחישים להתרחש פעמים רבות במשך היום בשביל להצדיק הוספת תיעוד מוקלט.

מטופלים הגיעו כדי לאפשר סקירה טובה יותר של פרקי הזמן [שנבדקו]. מרבית המחקרים תועדו, בעוד הילד שכב פרקדן, או ישב על מושב מרופד בעל משענת. אם היה נחוץ, מטופלים, הסובלים מהתקפים, הקורים בעת עמידה, חלק מהתיעוד המוקלט של ה- EEG שלהם בוצע בתנוחת עמידה. ברוב המחקרים התווסף התיעוד המוקלט מתחילת תיעוד ה- EEG. במיעוט המקרים התבצעה הוספת התיעוד במהלך חלקה הראשון של בדיקת ה-EEG, כאשר הפכו תרחישים קליניים מובנים מאליהם. במקרים אלו החל מחקר (קובץ) חדש. מחקרים, אשר נוסף אליהם תיעוד מוקלט, היו אמורים להימשך בין 20 לבין 30 דקות. אך כשנתפסו כמתאימים, הרחיב הרופא את המחקר למען ייכללו בתוכו תרחישים קליניים.

כל המחקרים נותחו על-ידי אותו פרשן, אשר היה מודע להיסטוריה הרפואית של המטופל ואשר לקח חלק פעיל בטיפול במרבית המטופלים האלה. רוב המטופלים מהסדרה הזאת, אשר נבדקו במרפאות החוץ, קיבלו טיפול מהמרפאה לנוירולוגיית ילדים של בית החולים. כל בדיקות ה- EEGשל המטופלים, אשר נבדקו במרפאות החוץ, דרשו הסכמה בדרישת יועץ היחידה לנוירולוגיית ילדים.

כל התיעודים נותחו תוך שימוש בתיעוד מוקלט על מסך מפוצל, לפיכך תוך מתן אפשרות להתבונן במטופל בצורה אופטימלית ובו בזמן לעקוב אחר ה-EEG.

מרבית המחקרים נותחו בנפרד, לאחר שתמה הבדיקה האמיתית. אבל אם נכללו בה תרחישים קליניים ואם פרשן ה-EEG נכח בבדיקה, יכול היה הסגמנט, אשר אליו נוסף תיעוד מוקלט, להסתיים, בעת שנאספו נתונים קליניים ואלקטרוגרפיים.

המטופלים סווגו לתשעה תתי קבוצות, לפי האינדיקציות של מחקר ה-EEG: תנועות עיניים עוויתיות, רעידה,  פרכוסים חשודים, מיקולונוס, נעיצות מבט רגעיות, סטריאוטיפים חשודים ו-[“]טיקים[“] חשודים, חוסר מעקב אחר האפילפסיה, כחלון ברגעים מסוימים ותרחישים פסיכוגניים חשודים, שאינם אפילפטיים.

טבלה 1

אחוז המחקרים התורמים, על-פי קבוצות גיל

קבוצת גיל	מספר המקרים	מחקרים תורמים	%
0-חודשיים	7	0	0
חודשיים- 12 חודשים	19	6	32
שנה-3 שנים	33	20	61
4-10 שנים	48	23	42
> 10 שנים	30	8	27

תוצאות

666 ילדים בסך הכל עברו תיעודי EEG שגרתיים לאורך התקופה בת 4 השנים. תיעוד מוקלט נוסף ל-137 מחקרים. הגילאים שלהם נעו בין יומיים לבין 18 שנים (ממוצע, 4.8 שנים). תפוצת הגילאים הייתה כדלקמן: 7 רכים נולדים, 19 תינוקות (חודשיים- שנה), 33 פעוטות (שנה-3 שנים), 48 ילדי גן ותלמידי בית ספר (4-10) ו-30 מטופלים בני יותר מ-10 שנים.

יכולנו לקבוע את אופי העווית ב-61 (44.5%) מתוך 137 המחקרים. אחוז המחקרים התורמים השתנה, בהתאם לקבוצות הגיל השונות. הכמות הגדולה מכל של מחקרים יעילים נמצאה בקבוצת בני השנה-3 השנים, בעוד ה-EEG של כל קבוצת הרכים הנולדים לא תרם (ראו טבלה 1). 28% מהמחקרים עירבו תינוקות וילדים, אשר אושפזו.

משכם הממוצע של מחקרי ה-EEG היה 26+ 12.7 דקות. הדבר כולל 20 מקרים, אשר בהם נמשך מחקר ה-EEG פחות מ-20 דקות, כיוון שהייתה אפשרות לפתור את השאלה הרפואית תוך דקות אחדות, כבנוגע לסטריאוטיפים חשודים וכבחלק מהמקרים, אשר בהם התבצעו תנועות עיניים עוויתיות. יש לשים לב, לכך שמשכם הממוצע של תיעודי ה-EEG היה באותו טווח של תת הקבוצה, אשר אינדיקציית המחקר שלו הייתה לאשר פרכוסים, או לפסול אותם: 6.4+ 21.7 דקות בתיעודים, אשר סייעו לאשר פרכוסים, או לפסול אותם, ו-5.7+ 26.6 דקות במחקרים, אשר לא סיפקו מידע זה. יתר על כן, אחוז התיעודים, אשר הציגו את הפעילות, החלה בין ההתקפים האפילפטיים, היה קרוב ל-50% בשתי הקבוצות.

שלושה מחקרים מביניהם, אשר נועדו לאשר פרכוסים, או לפסול אותם, נמשכו יותר משעה, נמשכו < 75 דקות.

בכולם עזרה הוספת תיעוד מוקלט לאבחן אפילפסיה, או לפסול אותה, ב-18 מתוך 78 המחקרים באינדיקציה של “פסילת פרכוסים”. תשעה נערכו בקרב מטופלים, אשר היו ידועים כחולי אפילפסיה, במשך פרקי זמן חדשים ושונים, אשר הצריכו אפיון קליני למניעת תרחישים, שאינם אפילפטיים, כגון פרכוסים. בכל תשעת המקרים הוכחו ההתקפים כאפילפטיים מטבעם. בתשעת המקרים הנותרים אובחנו שלושה ילדים כחולי אפילפסיה, על-פי ממצאי תיעוד ה-EEG המוקלט, בעוד בשישה מחקרים, לא היו התרחישים אפילפטיים. להיפך, מתוך 60 המקרים, אשר בהם לא עזרה הוספת תיעוד מוקלט, לא חווה איש תרחישים אפילפטיים בעת מחקר ה-EEG.

טבלה 2

אחוז המחקרים היעילים, לפי האינדיקציות של ה-EEG

	מספר תיעודים	תיעוד מוקלט אינפורמטיבי	%
טיקים וסטריאוטיפים	5	5	100
תרחישים פסיכוגניים חשודים, שאינם אפילפטיים	4	4	100
תנועות עיניים עוויתיות	15	13	87
נעיצות מבט רגעיות	9	7	78
מיקולונוס	13	10	77
היעדר פרכוסים תכופים/לא תכופים	10	4	40
פסילת פרכוסים	78	18	23
כחלון ברגעים מסוימים	3	0	0
סך הכל	137	61	45

מתוך ה- EEGהללו בוצעו 20 בילדים, אשר היו ידועים כילדים חולי אפילפסיה, ומאוחר יותר אושרו שלושה מטופלים ככאלה. המקרה, אשר קרה לילדה בת שלושה חודשים ראוי לציון. בדיוק כמו המחקר הראשון, אף על-פי שתיאר את הפעילות, החלה בין ההתקפים האפילפטיים, לא כלל שום תרחישים קליניים. כעבור שישה ימים כלל EEG חוזר, אשר נוסף לו תיעוד מוקלט, פרכוס ואפשר אפיון סמיולוגי של ההתקף.

הוספת תיעוד מוקלט נקשרה גם לקביעת אופי תנועות העיניים העוויתיות בקרב 13 מתוך הילדים. עשרה מטופלים היו בעלי עיכוב מנטלי, שלושה היו בעלי קוגניציה תקינה ושני תינוקות היו צעירים מכדי לקבוע את הפוטנציאל הקוגניטיבי שלהם. מתוך 101 המטופלים, אשר היה המידע על המצב הקוגניטיבי שלהם זמין, היו 43 בעלי רמות שונות של עיכוב מנטלי. על כן הייתה רמת התינוקות והילדים הלקויים מבחינה קוגניטיבית גבוהה יותר בתת הקבוצה של המטופלים, הסובלים מתנועות עיניים עוויתיות, בהתאם לאינדיקציה של מחקר ה-EEG.

התוצאה של קביעת האופי האמיתי של התרחישים הקליניים השתנתה, לפי האינדיקציות של מחקר ה-EEG. בעת התרחשות תנועות עיניים עוויתיות, נעיצות מבט רגעיות, טיקים וסטריאוטיפים, מיקולונוס ובמקרים, אשר טופלו למניעת פרכוסים, הייתה הוספת תיעוד מוקלט היעילה ביותר. למעלה מכך, סייע תיעוד מוקלט לאבחן תרחישים פסיכוגניים, שאינם אפילפטיים, בקרב כל ארבעת המטופלים, אשר לגביהם קיים חשד קליני זה. שלושה תינוקות צעירים חוו את המחקר כאירוע, אשר נראה מאיים על חייהם. במקרים האלו לא הייתה טכניקת האבחון שימושית. יעילות הוספת תיעוד מוקלט שגרתי ל-EEG השתנתה, בהתאם לתתי הקבוצות, והיא מופיעה בטבלה 2.

דיון

תיעוד מוקלט קצר של EEG של מטופל, אשר טופל במרפאות החוץ, שימש בשנים האחרונות יותר ויותר כאמצעי לעידוד תפוקת האבחון של EEG באופן מיוחד לאישור מקור אפילפטי של עוויתות. טכניקה זו מאפשרת כמו-כן לאפיין בצורה טובה יותר פרכוסים קלים בקרב מטופלים, הידועים כחולי אפילפסיה (4-10). אף כי דווח במחקרים אחדים על תיעוד מוקלט קצר של EEG של מטופל, אשר טופל במרפאות החוץ, בשנים האחרונות, נע משך תיעודי ה-EEG משעתיים (5,10) לממוצע של 8 שעות (4). במחקר אחד אודות מטופלים מבוגרים קיימו חוקרים תיעוד מוקלט קצר של EEG, אשר נמשך בין 40 לבין 50 דקות והראו, כי זמן תיעוד קצר יותר עשוי אף הוא להיות יעיל לקביעת אופיים של ההתקפים. הוא היה שימושי ב-58% מהמקרים (6).

הוספת תיעוד מוקלט למחקרים שגרתיים על EEG עזרה לפתור את הסוגיה הרפואית בקרב 45% מהמטופלים, מטופלים, אשר טופלו במרפאות החוץ. כמופיע בטבלה 1, כמות המחקרים, אשר עזרה להשיב על הסוגיה הרפואית, הייתה הגבוהה בקרב פעוטות, בקרב ילדי גן ובקרב תלמידי בית ספר. אין זה מפתיע, משום שקבוצות הגיל האלו טמנו בחובן את רוב אינדיקציות ה-EEG לצד תפוקות האבחון הכי טובות, דוגמת תנועות עיניים עוויתיות, דוגמת נעיצות מבט רגעיות, דוגמת מיקולונוס, דוגמת טיקים ודוגמת תנועות סטריאוטיפיות. הוספת תיעוד מוקלט לא תרמה לרכים נולדים. הקבוצה הזאת כללה שבעה מטופלים, אשר אינדיקציות ה-EEG שלהם היו פסילת פרכוסים בקרב חמישה מהם ורגעי כחלון בקרב שניים.

בהשוואה לכך, דווח על תפוקה של תיעוד מוקלט קצר של EEG במחקרים, הנמשכים שעתיים עד  8 שעות, אשר נעה מ-62% עד 95% (4,5,7-10) (ראו טבלה 3). תיעוד ארוך יותר מעודד לשנות את הכללת התרחישים הקליניים בתוכו. מחקר אחד מצא, כי אף שיעילות תיעוד מוקלט בן שעתיים של EEG במחקרים הייתה 62%, היו מחקרים ארוכים יותר, אשר נמשכו לילה שלם, שימושיים ב-82% מהמקרים.

טבלה 3

יעילות תיעוד מוקלט של EEG לטווח קצר, אשר דווחה, לקביעת אופי העוויתות: השוואה

למחקר הנוכחי

מקור	האוכלוסייה שנחקרה	מספר המקרים	משך תיעוד ה-EEG (שעות)	חקר מטופלי מרפאות החוץ	שיעור ההצלחה (%)
Valente ושות’	ילדים	39	8 (ממוצע)	+	95
Connolly ושות’	ילדים	43	2-3	+	83
McGonigal ושות’	מבוגרים	143	40-50 דקות[1]	+	58
Foley ושות’	ילדים	100	4 (חציון)	+	83
Al-Qudah ושות’	ילדים	37	1-4	+	68
Srikumar ושות’	ילדים	45	6>	+	78
Del Giudice ושות’	ילדים	100	2	+	73
ווטמברג ושות’	ילדים	137	26 דקות (ממוצע)	מעורב[2]	45

תיעוד מוקלט קצר של EEG היה יעיל במיוחד בעבור ילדים, הסובלים מתרחישים קליניים (3). שיעור ההצלחה הכללי בקרב סדרות המטופלים שלנו, העלות הנמוכה יותר וצריכת הזמן המופחתת לשם הוספת תיעוד מוקלט למחקרים שגרתיים על EEG ודאי מנמקות את הטכניקה הזאת כגישה ההתחלתית בנוגע לילדים, החווים תרחישים קליניים תכופים למדי. חרף זאת שלא ניתחנו באופן ספציפי את הקלט שלהם במחקר ה-EEG, אנו משתפים פעולה עם כותבים אחרים בתקציר הזה, תיעוד מוקלט קצר של EEG של מטופלים, אשר טופלו במרפאות החוץ, מאפשר זיהוי ישיר בזמן אמת של התרחישים על-ידי ההורים ועל-ידי המטפלים, מסיבה זו הוא מגדיל את תפוקת האבחון של המחקר, בייחוד בעבור ילדים, אשר חווים תרחישים קליניים קלים, אשר עלולה טכנולוגיית ה-EEG להחמיץ (3,5).

28% מהמחקרים שלנו התבצעו במטופלים, אשר אושפזו, כרכים נולדים, כתינוקות, אשר חוו אירועים, אשר נראו מאיימים על חייהם, וכמטופלים מעטים, הידועים כבעלי היסטוריה של  פרכוסים, אשר אושפזו לצורך הערכה מחודשת של התרחישים הקליניים שלהם. לא דווח על יישום תיעוד מוקלט קצר של EEG בקרב ילדים, אשר אושפזו  (4-10).

הדבר יכול לנבוע בחלקו משיטת המחקר הצפויה. הממצאים שלנו מציעים, כי הוספת תיעוד מוקלט למחקרים שגרתיים על EEG יכולה גם לשמש למטופלים חולי אפילפסיה, אשר אושפזו בגין עלייה בתדירות הפרכוסים.

במחקר שלנו היו האינדיקציות להשגת מחקר EEG בעלות השפעה ישירה על יעילות הוספת תיעוד מוקלט. בקרב מטופלים, אשר חווים תרחישים תכופים עד מאד, כמו סטריאוטיפים, כמו טיקים וכמו תנועות עיניים עוויתיות, גדלה תפוקת המחקר, מה שמתיר את קיומם של מחקרים קצרים יותר בחלק מהמקרים. אדרבא, למחקרים ארוכים יותר יכולה להיות הצדקה בעבור מטופלים, אשר חווים אירועים פחות תכופים, כגון מטופלים חולי אפילפסיה, אשר טופלו, אשר חוו אפיון של פעילות הפרכוסים, או כימות שלה.

בכולם היו כ-46% מ-116 המטופלים, אשר הנתונים על מצבם הקוגניטיבי היו זמינים, בעלי עיכוב מנטלי. EEG בלוויית הוספת תיעוד מוקלט בוצע בהצלחה בכל המקרים, לעיתים רחוקות דרש ההליך הרדמה. הדבר חשוב, מכיוון שלעיתים קרובות ילדים בעלי לקות קוגניטיבית מהווים אתגר לטכנולוגיית ה-EEG. יותר מזה, הבדיקה סיפקה מידע שימושי.ב-29 (55%) מ-53 המקרים האלו. בהשוואה לכך, תוך שימוש בתיעוד מוקלט קצר של EEG בן שעתיים קבעו Thriumalai ושות’ (3) בהצלחה את אופי התרחישים ב-70% מ-49 המטופלים, הסובלים מעיכוב מנטלי. מהסיבה הזו לפני קיום תיעוד מוקלט בן שעות אחדות של EEG, או מחקרי תיעוד מוקלט ממושכים של EEG, לבטח מצדיק שיעור ההצלחה שלנו הוספת תיעוד מוקלט למחקרי EEG שגרתיים על מטופלים, הסובלים מעיכוב מנטלי, החווים תרחישים קליניים תכופים.

לסיכום, הוספת תיעוד מוקלט למחקרי EEG שגרתיים הייתה יעילה בקרב כמעט מחצית מהמטופלים, החווים תרחישים קליניים תכופים מאד. טכניקה זו הייתה שימושית בייחוד בעת התרחשות תנועות עיניים עוויתיות, נעיצות מבט רגעיות ומיקולונוס. על אף שמספר המטופלים, הסובלים מתרחישים פסיכוגניים, שאינם אפילפטיים, ומסטריאוטיפים, היה קטן, הייתה גישה אבחונית זו יעילה בקרב 100% מהמטופלים הללו. בהימצא עוויתות פחות תכופות, למשל, בהימצא פרכוסים חלקיים, או בכל הגוף, תיעוד מוקלט של EEG לטווח קצר, כנראה, יעיל יותר לקביעת אופי ההתקפים. הגישה שלנו הייתה יעילה בעבור מטופלים בעלי עיכוב מנטלי. זהו מחקר רטרוספקטיבי, הנכלל בין מחקרי ה- EEG, אשר בהם נוסף תיעוד מוקלט, בהתאם לשיפוט הפרשן בדבר ה-EEG בעת הבדיקה. בשל כך קיימת נטייה להפנות אליו בקרב האוכלוסייה שנחקרה. מעבר לכך, קיים מתאם ישיר בין אחוז הבדיקות החיוביות (התורמות) לבין סוג התרחישים הקליניים ולבין תדירותם.

הוספת תיעוד מוקלט למחקרי EEG שגרתיים יעילה, זולה יותר, גוזלת פחות זמן ונוחה יותר למטופל/ת ולמשפחה שלו/ה. מכיוון שכך מן הראוי להביא בחשבון את הטכניקה הזו לטובת מקרים, אשר חווים תרחישים קליניים תכופים טרם ביצוע מחקרים ארוכים יותר, הנמשכים כמה שעות. משום כך רצוי לנקוט גישה אבחונית זו במסגרת מיוחדת, אשר בה נערך המחקר שלנו.

---

[1] המקור נכלל לאור משכם הקצר מאד של מחקרי תיעוד מוקלט של EEG.

[2] מטופלים, שאושפזו, ומטופלים, אשר טופלו במרפאות החוץ.