חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הפרעות בתפקוד דרכי השתן בילדים עם שיתוק מוחי (CP)

כ-55% מאנשים עם CP סובלים מתסמיני הפרעות במתן שתן.
ההפרעה השכיחה הינה אי נקיטת שתן (URINARY INCONTINENCE – UI)20-94%.
בהשוואה לאוכלוסיה כללית, יותר נפוץ שילוב של הרטבת לילה עם הרטבת יום מהרטבת לילה חד תסמינית או הרטבת יום מבודדת.

תכיפות ודחיפות במתן שתן מהוות 22% ו38% מהתלונות (שכיחות גבוהה יותר מכלל האוכלוסיה).
דלקות בדרכי השתן נפוצות יותר בקרב חולים עם שיתוק מוחי לעומת אנשים בריאים (כ-8.5% ילדים ומבוגרים בממוצע).

בדיקות אורולוגיות לגילוי הפרעות בדרכי השתן התחתונות במטופלים עם CP.
חשוב דעת שלא תמיד יש קשר בין ממצאים בבדיקות לבין תסמינים של החולים.

  1. בדיקת זרם שתן פשוטה (אורופלומטריה): בדיקה לא פולשנית שבמהלכה מטופל/ת מטיל/ה שתן לאסלה מחוברת לחיישן ומחשב. לפני הבדיקה יש צורך למלות את השלפוחית כדי לקבל תוצאה אבחנתית מבחינת נפח ההשתנה. ניתן לבצע בדיקה יחד עם אלקטומיוגרפיה (תרשים פעילות חשמלית) של רצפת אגן. בתום הבדיקה ניתן גם לבדוק שארית שתן שנותרה בכיס בעזרת מכשיר אולטראסאונד. בבדיקה ניתן לקבל מידע על קום הפרעה בהשתנה אך לא תמיד ניתן לקבוע אבחנה מדוייקת. מומלץ לבצע אורופלומטריה לפחות פעמיים לאבחון מיטבי.
  1. בדיקה אורודינאמית של דרכי השתן התחתונות – URODYNAMIC STUDY. הינה פעולה אבחנתית שמחולקת לשלוש שלבים:
    1) אורופלומטריה – ניתן לבצע בישיבה או בעמידה ורק בעירנות.
    2) ציסטומטרוגרפיה – בודקת את שלב מילוי/אחסור של השתן בשלפוחית – לאחר הכנסת צנתר אורודינאמי דק דרך השופכה לשלפוחית וחיישן לפי הטבעת, הוזלף לכיס סליין או חומר ניגודי – ניתן לבצע בשכיבה או בישיבה בעירנות או בהרדמה כללית שטחית.
    3) בדיקת לחצים וזרימה – בודקת כושר כיווץ שריר השלפוחית ועבודת הסוגרים, ,שלב בו מטופל מתבקש לרוקן את השלפוחית בנוכחות צנתר אורודינאמי בכיס וחיישן בפי הטבעת – ניתן לבצע בשכיבה, בישיבה או בעמידה ורק בעירנות.

במרבית המקרים, תוצאות בדיקה אורודינאמית קובעות טיפול האורולוגי במטופל עם CP.

חשוב לדעת שילדים עם שיתוק מוחי יכולים לסבול מהפרעות תפקודיות במתן שתן כמו שער הילדים ללא קשר לפגיעה נוירולוגית הקיימת.

דרכי טיפול בהפרעות במתן שתן

  1. אורותרפיה – שינוי בהרגלי שתיה , אכילה והרגלי השתנה ופעולת מעיים:
     הקפדה על שתיית מיים במהלך יום
     להמנע משתיה מוגזת ומשקאות עם קופאין וריבוי סוכר
     השתנה יזומה כל 2-3 שעות במהלך יום
     במידת הצורך ניתן להעזר בשעון רטט
     לפעמים יש צורך בהשתנה כפולה: הטלת שתן פעם נוספת כרבע שעה לאחר השתנה הראשונה
     להמנע מעצירות וטיפול בעצירות במידה וקיימת
     תנוכת השתנה נוחה עם רגליים מפוסקות ואל באוויר + גב ישר

טיפול תרופתי
1) תרופות אנטיכולינרגיות – חוסמות קולטנים M2&M3 בשריר השלפוחית וגורמות להרפיית שריר השלפוחית , דיכוי התכווצויות בלתי רצוניות של השךפוחית, דליפות ותחושת דחף.
 OXYBUTININE – NOVITROPAN, תרופה הוותיקה והיחדיה המאושר לשימוש בילדים, כדורים או סירופ 2-3 פעמים ביום
 TOLTERODINE – DETRUSITOL , כדורי בליעה 2 מג ו4 מג פעם ביום , ניתן לתת ממשקל 20 קג
 FESOTERODINE – TOVIAZ, תרופה יחסית חדשה עם תופעות לוואי פחותות יותר, כדורי בליעה 4 ו8 מג פעם ביום, ניתן לתת ממשקל 20 קג
 TROSPIUM – SPASME, ניתן לתת רשמית ללא אשורים נוספים מגיל 12 שנים בארץ, כדורי 15 ו30 מג
 SOLIFENACIN –VESICARE , כדורי בליעה 5 מג ו10 מג פעם ביום

לכל התרופות הנ”ל יש אותן תופעות לוואי בשכיחות מעט שונה:

  • יובש בפה ובעור
  • עצירות
  • סומק בחשיפה לשמש
  • ריאה מטושטשת
  • כאבי ראש
  • אי נוחות/כאבי בטן
  • בחילות
  • סחרחורת
  • שינויים בהתנהגות
  • שאריות לאחר השתנה

2) בטא3 אגוניסטים: MIGRABERON – BETMIGA , תרופה יחסית חדשה גם פועלת להרפייה של שריר החלק של השלפוחית והורדת תחושת דחף, כדורי בליעה פעם ביום 25/50 או 100 מג, דרוש אשור מיוחד בילדים
תופעת לוואי בולטת – יתר לחץ דם (פחות רלוונטית בילדים)

  1. ביופידבק BIOFEEDBACK או משוב ביולוגי:
  • סוג של פיזיותרפיה לרצת אגן – לאבנה ותירגול כיווץ והרפייה של הסוגרים
  • טיפול מנוהל ע” אחות עם עזרה של מכשיר מחובר למחשב – התירגול מוצג כמשחק מחשב
  • נדרש בד”כ לא פחות מ-8 טיפולים פעם בשבוע במשך כשעה
  1. הזרקת בוטוקס (BOTOX) לתוך שריר השלפוחית או לתוך הסוגר הרצוני (מסורטט)
  • טיפול זעיר פולשני, מבוצע בילדים בהרדמה דרך שופכה, בעזרת מכשיר עם מצלמה (ציסטוסקופ) ומחט להזרקה
  • חומר הפיעל (בוטוקס) גורם לשיתוק זמני של שריר השלפוחית או סוגר (לתקופה מ3 חודשים עד שנה) שמביא להלקה משמעותית בתסמינים
  • בד”כ מהווה קו טיפול שלישי
  • לעיתים גורם לדלקת בשתן או אצירת שתן עם צורך בצנתורים לסירוגין (רלוונטי למטופלים משתינים באופן עצמאי)

טיפול בגירוי עצב הסקראלי S3 או גירוי עצב הטיביאלי אחורי:

  • בא בחשבון לאחר כשלון טיפול תרופתי
  • מבוסס על גירוי ומודולציה של עצבוב שלפוחית השתן והסוגרים
  • מנגנון מורכב וכולל מודולציה של הגירוי במוח המטופל
  • טיפול בגירוי עצב הסקראלי – SACRAL NEUROMODULATION – בסל הבריאות רק בהתוויה של תת פעילות שריר השלפוחית, מתבצע בשני שלבים – שלב הראשון הוא של ניסיון כשבועיים שמטופל נמצא עם קוצב זמני, במידה וטיפול מצליח – נשאר קוצב קבוע INTERSTIM II לתקופה של 5-7 שנים
  • טיפול בגירוי עצב הטיביאלי האחורי אינו בסל הבריאות, מתאים למטופלים עם התכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן, תחושת דחף ובריחות שתן
  1. טיפולים ניתוחיים
    בד”כ מבצעים במטופלים לאחר כשלון של טיפול תרופתי או זעיר פולשני בהפרעות במתן שתן
    1) הגדלת שלפוחית השתן – במטרת הגדלת שלפוחית עם נפח קטן והיענות נמוכה של הדופן/התכווצויות בילתי נשלטות של שריר השלפוחית
     ILEOCYSTOPLASTY – Goodwin et al. 1959
     קטע של איליאום 15-20 ס”מ פרוקסימלית מהצקום
     אורך של קטע 20-40 ס”מ
     חובה: לבצע דטובולריזציה של המתלה
     צורת שלפוחית משוחזרת – כמה שיותר קרובה לכדור

סיבוכים
• זיהומים בדרכי השתן
• הפרשת ריר + משקעים
• אבנים
• חמצת מטבולית ועיכוב בגדילת העצמות
• פרפורציה ספונטנית של שלפוחית
• גידולים ממאירים של שלפוחית – לאחר שנים רבות

0 / 5. 0

דילוג לתוכן