המחקרים מצביעים כי החשיבות של מעורבות אב בחיי היומיום של ילדיו היא רבה ויש לה השפעה חיובית על ההיבטים הפסיכולוגיים של הילד והן על היבטים חברתיים כגון כישורים חברתיים, יכולת פתרון בעיות, הסתגלות והיכולת לחוש אמפתיה ) ,Kristiansson ,Sarkadi 2008 ,Bremberg ,Oberklaid) . למרות זאת, בקרב משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים מעורבות אבהית נוטה להיות נמוכה ממעורבות אימהית והחלוקה בתפקידי הבית והמשפחה היא מסורתית יותר ואמהות נוטות לקחת את מירב האחריות על גידול הילדים ומגבילות את מעורבות (Atzaba- Poria, et al., 2010; Bristol et al., 1988; Willoughby and Glidden 1995( בגידולם האב על מנת שאינטראקציות בין האבות וילדיהם תהיינה בעלות טון רגשי חיובי ומאופיינות בזמינות רגשית גבוהה, על האבות להימצא באינטראקציות מרובות עם ילדיהם ולהתאמן על הקשר עמם. המחקר הנוכחי התמקד באסטרטגיות אימהיות אשר מעודדות את האב
למעורבות בגידול הילדים, בתופעת הגייטקיפינג החיובי. גייטקיפינג אימהי הוא אוסף של אמונות והתנהגויות שמעכב או מעודד את ההזדמנויות של האב ללמוד כיצד לדאוג לביתו ולילדיו ) & Fagan; ,1999 Hawkins & Allen .)Barnett ,2003, McBride, Brown, Bost, Shin, Vaughn, Korth, 2005 בשל החשיבות הרבה של מעורבות אבות בגידול הילדים בכלל ובמשפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בפרט ובעקבות ההבנה כי הגייטקיפינג האמהי הוא חלק משמעותי ממערך המשתנים המשפיעים על מעורבותו של האב בגידול הילדים, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר הישיר בין מידת הגייטקיפיניג האמהי לזמינות הרגשית באינטראקציה בין אבות לילדיהם בקרב אוכלוסיית משפחות לילדים עם עיכוב התפתחותי.