השפעות ההידרותרפיה, המבוססות על הוכחה מדעית, על מגוון מערכות הגוף
א. מוונטאן ו-ל. ניווטינה
הקדמה
מבוא
הידרותרפיה מהווה את השימוש החיצוני, או הפנימי, במים על כל צורותיו (מים, קרח, אדים) למען הבריאות, או לטיפול במגוון מחלות, בעזרת מגוון טמפרטורות, בעזרת לחץ, בעזרת טיפול לאורך זמן ובעזרת מיקום [מתאים]. זו אחת מצורות הטיפול המודאליות הנטורופתיות, אשר היו בשימוש נרחב בתרבויות עתיקות, כולל בהודו, במצרים, בסין וכו’ (1). על אף שמדינות רבות השתמשו במים כדי לחולל השפעות פיזיולוגיות/טיפוליות שונות על חלק אחר של המערכת לשמירה על הבריאות, למניעת מחלות ולטיפול בהן. ההשפעות, המבוססות על הוכחה מדעית, אינן מתועדות היטב. יש הרבה מחקרים/סקירות, אשר דיווחו על השפעות פיזיולוגיות, טיפוליות, או על שילוב בין שני הסוגים, בתחום ההידרותרפיה על מערכת מסוימת, אך לא דיווחו על כל מערכות הגוף הגדולות, מה שגרם לנו לערוך סקירה זו במטרה לדווח על השפעות ההידרותרפיה, המבוססות על הוכחה מדעית, על מגוון מערכות הגוף ולמען יעד זה. בשביל לערוך סקירה כללית ערכנו מחקר “PubMed” ו-“PubMed” מרכזי לסקירת מאמרים רלוונטיים מהספרות באנגלית, בהתבסס על “השפעות ההידרותרפיה/ הבלנאותרפיה” על מגוון מערכות הגוף. מאמרים, אשר פורסמו מ- 1986 עד 2012, נכללו בסקירה זו.
הידרותרפיה באופן כללי
פעילות שטחית [במים] קרים מעוררת תגובות פיזיולוגיות כירידה בתפקוד המטבולי, בקצת מקומית, מהירות הובלת [חומרים] בעצבים (NVC), ספסטיות בשרירים ועלייה בהשפעות הרדמה מקומית (2).
שעה אחת של טבילה במים (WI), כאשר הראש מחוצה להם במגוון טמפרטורות (32°C, 20°C ו-14°C) הייתה בעלת מגוון השפעות. טבילה ב-32°C לא שינתה את קצב חילוף החומרים (MR) ולא את הטמפרטורה בפי הטבעת, אבל האטה את קצב הלב ב-%15, את לחץ הדם הסיסטולי (SBP) ואת לחץ הדם הדיאסטולי (DBP) ב- 11% וב- 12% בהתאמה, בהשוואה לחברי קבוצת השווים, כשטמפרטורת האוויר מסביב. לצד ה-HR ולצד לחץ הדם (BP), פעילות רנין הפלזמה, קורטיזול הפלזמה וריכוזי האדלוסטרון פחתו אף הם ב- 46%, ב-34% וב-17%, בהתאמה, בעוד עלתה כמות השתן המופרשת ב- 107%(3).
טבילה ב-20°C גרמה לירידה דומה בפעילות רנין הפלזמה, ה-HR, ה- SBP וה- DBP למרות ה- Treהמופחת ולמרות ה- MRהמוגבר ב-93%. ריכוזי קורטיזול הפלזמה נטו לפחות, בעוד ריכוז אדלוסטרון הפלזמה לא שו∙נה. כמות השתן המופרשת עלתה ב-89%. אין הבדלים מובהקים בפעילות רנין הפלזמה, בריכוז האדלוסטרון ובכמות השתן המופרשת, בהשוואה לנושאים, אשר טבלו ב-32°C (3).
טבילה ב-14°C הפחיתה את ה- Treוהגבירה את ה- MRב-350%, את ה-HR, את ה- SBP ואת ה- DBP ב-5%, ב-7% וב-8% בהתאמה. ריכוזי הנוראדרנלין בפלזמה והדופמין בפלזמה עלו ב- 530% וב- 250% בהתאמה, בעוד עלתה כמות השתן המופרשת ב- 163%, הלא עלייה זו גדולה יותר, מזו המתרחשת ב-32°C. ריכוזי האדלוסטרון בפלזמה עלו ב-23%.פעילות רנין הפלזמה הופחתה. ריכוזי הקורטיזול נטו לפחות. ריכוזי האדרנלין בפלזמה נותרו ללא שינוי. השינויים בפעילות רנין הפלזמה לא היו קשורים לשינויים בריכוזי האדלוסטרון (3).
WI בטמפרטורות שונות לא הגבירה את ריכוזי הקורטיזול בדם. לא היה מתאם בין השינויים ה- Treלבין השינויים בייצור ההורמונים. השינויים הפיזיולוגיים, אשר חוללה ה-WI, מתווכים על-ידי מנגנוני בקרה הורמונליים, בעוד תגובות, אשר עורר הקור, נובעות בעיקר מפעילות מוגברת של מערכת העצבים הסימפתטית (SNS)(3).
שחייה שגרתית בחורף הפחיתה באופן מובהק את מתח השרירים, את העייפות, את הירידה בזכרון ואת נקודות מצב הרוח הרע בשעת השחייה. ציוני הפעילות החיונית עלו באופן מובהק, הקלו על כאב, אשר נבע מרוומטיזם, מפיברומיאלגיה, או מאסתמה ושיפר את השלומו∙ת הכללית של השחיינים (4).
מערכת הלב וכלי הדם
חשיפה [למים] קרים (CE) בשטח קטן גרמה להרחבה מפצה של כלי הדם במערכת כלי דם עמוקה יותר, הגורמת להגברת זרימת הדם לרקמות, הנמצאות במקום החשיפה. תגובה זו של כלי הדם חלה בעיקר לשימור טמפרטורת הרקמות העמוקות היציבה (2).
בקרב מטופל, הסובל מכשל לבבי כרוני (CHF), משפרת הרחבת כלי הדם באמצעות אמבטיה חמה ובאמצעות רחצה בסאונה בטמפרטורה נמוכה (LTSB) , 60°C, למשך 15 דקות את תפקוד הלב (5), טיפול חוזר בסאונה (ST) הגביר את פליטת החלקיקים מהחדר השמאלי, הגדיל את המרחק, אשר הוא הלך בשש דקות בלוויית שיפור בהתרחבות, המתווכת על-ידי זרימת הדם בסירקולציה בתאי CD34 (+) מספר, מה שהקטין את רמת הנוראפינפרין בפלזמה ואת רמת הפפטידים הנתיורטיים במוח. מכאן נובע, ש-ST משפר את סיבולת התרגילים בלוויית שיפור בתפקוד האנדותלי (6). ה- LTSBמשפרת את הסירקולציה באיברים הצדיים בקרב נפגעי שיתוק מוחין ((CP (5).
לאחר שהפחית ה-ST את רמת ריכוז כל הכולסטרול והכולסטרול הרע (LDL), בעוד נצפתה עלייה ברמת הכולסטרול הטוב. שינויים אלה מהווים ניבויים טובים למניעת מחלות לב איסכמיות (7). ה-ST מגביר את פעילותה האנדותלית של תחמוצת החנקן של אנזים, המזרז חיבור מולקולות (eNOS) ומשפר את תפקוד הלב בכשל לבבי ואת זרימת הדם באיברים הצדיים בגפיים איסכמיות. באוטם שריר הלב (MI) מגביר Wistar rats ST את ה- eNOS, את רמות גורם ה- mRNAבצמיחת כלי האנדותלית. הדבר מצמצם את שינוי מצב הלב אחרי MI בשיפור [פעילות] כלי הדם הכליליים בשריר הלב, שאינו אטום, לכן יכול ה-ST לשמש כטיפול בלתי פולשני חדש במטופלים, הסובלים מ-MI (8). MI אקוטי נחשב לנובע מתרומבוזה, או מהתנתקות הרובד הטרשתי בשל ספאזם בעורק הכלילי. ואזוספאזם יכול להתבטא בגירוי הקולטנים האלפא אדרנרגיים בעת שינוי בחשיפה לחום ברחצה בסאונה, המלוות בהתקררות מהירה בעזרת רחצה במים קרים. השפעה זו הראתה את הסכנות, הכרוכות בהתקררות מהירה לאחר רחצה בסאונה בקרב מטופלים, הסובלים מגורמי סיכון כליליים (9). ST רגיל (חום, המועבר בצורת קרינה אלקטרו-מגנטית, או מרובת יחידות אינפרה אדומות) נראה בטוח ובעל יתרונות רפואיים למכביר, אולם שימוש ב-ST בשלב מוקדם של ההיריון יכול להדאיג, מפני ש[קיימת] הוכחה, המציעה, כי היפרתרמיה עלולה להוות גורם לפגמים התפתחותיים בעובר (10). טבילה במים קרים (CWI) מחוללת שינויים פיזיולוגיים וביוכימיים מובהקים בגוף, כגון עלייה ב-HR, ב-BP, בחילוף החומרים ובריכוז קטקולמין באיברים הצדיים וכגון ירידה בזרימת הדם במוח (11).
הפחתה ב-HR ועליות בפונקציות הסיסטוליות והדיאסטוליות בשני חדרי הלב נצפו ב-WI אקוטי במים חמימים (12). בניגוד לכך עלייה ב-HR וירידה ב- SBPוב- DBPנצפו ב-30 דקות של WI, בעת שהראש מחוץ למים (38.41 ± 0.04°C) (13).
טבילה היפרתרמית (HI) קיצרה את משך ה-thromboplastin time [סוג של בדיקת דם]. עת פחתה פעילות ה- plasminogen activator inhibitor (PAI) של הטבילה ההיפרתרמית, עלתה כמות התרומבוציטים וקושרו עליות בריכוז בגורם ה- plasminogen מסוג רקמה וספירת הלויקוציטים לעלייה בכמות כדוריות הדם האדומות. מיד לאחר ה- HI ירד ריכוז ה-fibrinogen, ואולם עלה בעת ההתאוששות. במהלך הטבילה במים פושרים תוך הפרשת prothrombin גברה פעילות ה-PAI וספירת הגרנולוציטים. רחצה במים חמימים מובילה לעלייה בכמות כדוריות הדם האדומות ולפעילות מינימלית של התגבשות, לירידה בפעילות ההתגבשות של ה-PAI-1. בשעת רחצה במים חמימים אין אפשרות לוודא סיכון בולט לתרומבוזה, או לסיבוכי דימום, בקרב גברים רגילים (14). בזמן רחצה במים בטמפרטורות מנוגדות נדרשה יותר שהות בשלב החימום השני ליצירת די תנודות בזרימת הדם (15).
רמות WI עד הכתפיים בטמפרטורות שונות (25°C, 34°C, ו-40°C) לא הראו השפעה מובהקת על תפוקת הלב ב-25°C, בהשוואה ל-,34°C ברם ב-40°C נצפתה עלייה ניכרת בתפוקת הלב (16).
WI עשירה בפחמן דו חמצני (CO2), שבה אין רמות פלזמה קיצוניות, העלתה את רמות נוגדי החמצון וגרמה להרחבה של כלי הדם באיברים הצדיים, מציעה שיפור במיקרו-סירקולציה (17,18). ירידה בטמפרטורה בעור התוף, עלייה בזרימת הדם העורית, עת שהמקום, שנטבל ב- CO2, היה גדול בהרבה יותר באופן מובהק, בהשוואה ל-WI רעננה (18). שלוש ההשפעות העיקריות של WI עשירה ב- CO2 הן ירידה בטמפרטורה המרכזית, עלייה בזרימת הדם העורית והעלאת הציון בחישה תרמית, אשר נותחו.
מערכת הנשימה
רמות WI עד הכתפיים בטמפרטורות שונות (25°C, 34°C, ו-40°C) הראו MR מוגבר, צריכת חמצן (O2) מוגברת (VO2) אך ורק ב-25°C. שני גורמים עיקריים, המשפיעים על הולכת החמצן בזמן הטבילה הם טמפרטורה ולחץ הידרוסטטי. הולכת החמצן השתפרה ליותר מטמפרטורה פושרת בגין העלייה בתפוקת הלב, הנובעת מהפעולות המשולבות של מונה לחץ הידרוסטטי ושל חימום הגוף. מתחת לטמפרטורה פושרת משתנה הולכת החמצן. בכל טמפרטורה, שנבדקה, לא הושפעו באופן מובהק נפח רקמת הריאות ולא הגזים העורקיים בדם (16).
נצפתה ירידה מובהקת ביכולת החיונית (VC), בהתאם לטמפרטורת הרחצה (כלומר, VCב-40°C <;34°C <25°C). עלייה מובהקת בנפח הגאות והשפל (VT) במים קרים, או חמים, בהשוואה למים תרמיים פושרים (כלומר, VCב-40°C <;34°C <25°C) שינויים בתפקוד שרירי הנשימה יכולים לחולל שינויים בנפחי הריאות כפונקציה של טמפרטורת המים (20).
CWI קושרה לעלייה במשך הנשימה ולירידה בלחץ החלקי של ה- CO2 בתום הגאות והשפל שלו (11). גירויים חוזרים ונשנים במים קרים הפחיתו את תדירות הזיהומים, הגבירו את שיא זרימת האוויר, את ספירת הלימפוציטים ואת הבעת אינטרפרון הגמא, את הבעת
האינטרליוקין המוו∙סתת ואיכות חיים (QOL) משופרת בקרב מטופלים, הסובלים ממחלת ריאות חסימתית כרונית (21).
בקרב ילדים, הסובלים מברונכיט אסתמטית חוזרת ונשנית בהפוגות, רחצה אחת, כולה רוויית אוויר, או טוש, וחשיפה מקומית (קירור כפות הרגליים במים) למים מעט קרים לא הגבירו הפרעות ראויות לציון בתפקוד הנשימה. הליכי קירור מקומי עוזרים לפתוח את הברונכיט, ברם אולם חשיפה לחום גרמה להחמרתם (22).
אוורור באוויר חם בסאונה לא היה בעל השפעה מובהקת על כלל תסמיני חומרת הקור (23). אתלט באתלטיקה קלה בעל קשיי נשימה במנוחה ובעת ביצוע תרגילים הידרדר בתנוחת השכיבה פרקדן וב-WI (24).
מערכת העצבים
שלוש צורות קרות כעיסוי קרח, כשקית קירור וכ- CWIיושמו באזור הסובך הימני למשך 15 דקות הפחיתו את טמפרטורת העור (Tsk) (ממוצע 18.2°C), הפחיתו את המשרעת והגדילו את משך העיכוב ואת משך קיומו של פוטנציאל הפעולה המורכבת. הן אף הפחיתו את ה- NVC התחושתי ב- 20.4, 16.7 וב- 22.6 m/sואת ה- NVCהמוטורי ב- 2.5, ב- 2.1 וב- 8.3 m/s בהתאמה. אף על-פי שכל שלוש הצורות הפחיתו ביעילות את ה- Tskואת שידור התחושות ברמה הפיזיולוגית, יותר מכל הוצבע על CWI, צורה יעילה להכללת השפעות טיפוליות, הקשורות להידרדרות בשידור המסרים, המועברים בעצבי התנועה (25).
טמפרטורת המים ולחץ המים בטיפול במים, או בהידרותרפיה, יכולים לחסום קולטנים תחושתיים במערכת העצבים באמצעות פעילות באזור קולטנים תרמיים ובאזור קולטני חישה, המגיבים לגירויים מכניים, ובאמצעות גרימת השפעה חיובית על מנגנונים מקטעיים של עמוד השדרה, המשמשים [לטיפול] בכאב (26). 40 סדרות של תכנית תרגילי טאי צ’י במים (AE) מקלות על כאב, על ספאזם, על מגבלה, על עייפות, על דכאון ועל אוטונומיה בקרב מטופלים, הסובלים מטרשת נפוצה (27).
במחקר על פיזיותרפיה, על היבשה, או במים, בקרב מטופלים חולי פרקינסון (PD) השתפרו הביצועים במבחן תפקוד בשני הטיפולים, עם זאת בסקאלת ” Berg Balance” (BBS) ובסקאלת “Unified Parkinson's Disease Rating” (UPDRS) נראה שיפור בקבוצת הטיפול במים בלבד. הדבר מורה על שיפור רב יותר באופן מובהק ביציבות וביציבה בקרב חולי PD לאחר טיפול במים (28).
רחצה בסאונה בקבוצת הפרפלגיה (P) והטטרהפלגיה (T) הגבירה את ה-HR באופן מובהק בסאונה, יחד עם זאת הפחיתה אותו באופן מובהק בשלב הפוסט-טראומה בקבוצת ה-P. ה- DBP פחת באופן מובהק בקבוצת ה-T בשלב הפוסט-טראומה, ואילו לא חלו שינויים מובהקים ב- SBPבשתי הקבוצות (29).
במחקר על CP גרם ה- LTSBלעלייה ב-HR בתפוקת הלב, לירידה ב- SBPולהתנגדות כוללת באיברים הצדיים לשיפור מובהק בזרימת הדם העורית, במהירות זרימת הדם, במדד הפעימות, במדד ההתנגדות בחוסר התחושה ובכאב גפיים כרוני בלא תופעות לוואי (5).
טבילות בנות 10 דקות במערבולות גרמו לעליות בדופק ובטמפרטורת האצבעות, כאשר גברו השלומו∙ת וכאשר הפחיתו את רמת החרדה (30). 2 -WI מפעיל את העצבים הפרה-סימפתטיים בקרב בני אדם (18).
מקלחת קרה להסתגלות יכולה להשפיע השפעה אנטי-פסיכוטית, הדומה לזו של טיפול בשוק חשמלי, משום שהיא יכולה לפעול כשוק חשמלי קל, המותאם לקליפת המוח התחושתית. בנוסף, מקלחת קרה מהווה דוגמא להשקטת כאבי לחץ ואף מצופה ממנה להקל על העברה סינפטית, הקשורה לפסיכוזה, או לדכא אותה במערכת המזולימבית [חלק ממערכת העצבים] (31).
CE יכולה להפעיל רכיבים של מערכת הפעלה רשתית, דוגמת הלוקוס קורולאוס ודוגמת גרעיני התפר, מה שיכול לעורר התנהגות ויכולת מוגברת של מערכת העצבים המרכזית (CNS) לגייס מוטונוירונים (32). ה- CEמפעילה את ה-SNS, מעלה את רמת הביתא-אנדרופינים והנוראדרנלין בדם ומעודדת שחרור סינפטי של נוראדרנלין במוח.
השפעה נוגדת דכאון של מקלחת קרה מיוחסת להימצא קולטני קור בדחיסות גבוהה בעור, הצפויים לשלוח כמות מדהימה של דחפים חשמליים מקצוות העצבים הצדיים אל המוח. הדבר בעל השפעה מובהקת בשיכוך כאבים ואינה גורמת תלות, או תופעות לוואי ראויות לציון (33). מרבית החומרים הנרקוטיים, הניתנים דרך פי הטבעת עלולים לגרום להרעלה.
ישנה תחלואה נלווית מובהקת, הנלווית לסכיזופרניה, לצד מחלות מעיים, לפיכך יכול ניקוי המעיים לשפר באופן מובהק את המצב הנפשי (31).
מערכת השרירים והשלד
הליכה במים עד גובה הטבור מגבירה את פעילות זוקפי הגב ומפעילה את שריר הירך הקדמי כמעט עד גובה ההליכה, או מעבר לו, על קרקע יבשה (34). CWI <15°C מהווה את אחת ההתערבויות הכי פופולריות, המשמשות לאחר התרגול (35, 11), מה שהנמיך באופן מובהק את שיעורי העייפות ושעשוי לשפר את שיעורי ההתאוששות הפיזית מיד לאחר הטבילה לצד ירידה בשיא כאבי השרירים במעקבים בני 24, 48, 72 ו-96 שעות לאחר התרגול, בהשוואה להתערבויות פסיביות, הכרוכות במנוחה, או באי התערבות (35).
שיעור הירידה בריכוז לקטט הפלזמה בפרק זמן של יותר מ-30 דקות לאחר תרגול אנאירובי אינטנסיבי היה גבוה באופן מובהק, בניגוד ל-WI ([מים] חמים ב-36°C וקרים ב-12°C), בהשוואה להתאוששות פסיבית במיטה לבני שני המינים (36).
טבילת הרגליים במים חמימים (44 ± 1°C) למשך 45 דקות טרם תרגול מתיחות נגד קיצור הפחיתה את רוב הסימנים העקיפים של הנזק לשרירים, אשר גורם התרגול, כולל כאבי שרירים, כולל פעילות קריאטין קינזית בדם, כולל כוח כוויצה רצונית מקסימלית וכולל קפיצה לגובה. הפחתת הנזק לשרירים לא שיפרה את הביצועים הרצוניים, משום כך יישום רפואי של חימום השרירים מראש עלול להיות מוגבל (37).
טיפול מנוגד במים (CWT) (החלפה – דקה אחת של מים חמים (38°C) ודקה אחת של מים קרים ((15° למשך 6/12/18 דקות צמצם את פעילות המדדים הסובייקטיביים של תחושת חום ושל כאבי שרירים, בהשוואה לקבוצת הביקורת (אשר ישבה במנוחה), בשונה מכך לא נצפו הבדלים עקביים בעייפות בכל הגוף. הדבר מצביע על CWT בן 6 דקות, אשר סייע להתאוששות אקוטית מריצה אינטנסיבית מאד ואשר משכו לא השפיע על התגובה בקשר מינון-תגובה, לא השפיע על התגובה להתאוששות מביצוע הריצה (38).
הוצע, כי רחצה מנוגדת מפחיתה כאב, נפיחות בכף היד ונוקשות בגפיים פגועות, להבדיל מכך, לא הייתה השפעה מובהקת על הנפיחות בכף היד לפני ו/או אחרי הביצוע בתסמונת מנהרת שורש כף היד (39).
מים קרים, או מים תרמיים פושרים, לא הראו על שינויים בדלקת ובסימנים המטולוגיים. ביצועי אתלטים לא הושפעו לשלילה מה-CWI, או מה-CWT. קושי בתפיסת העייפות אחרי אימון היוותה את ההשפעה העיקרית של CWI (45), מכיוון ש- CEמגבירה את מתח האופיואיד ואת קצב ה- ,MRמה שיכול למגר את העייפות על-ידי הפחתת הכאב בשרירים ועל-ידי האצת התאוששות השריר העייף בהתאמה (32), מה שיכול לשפר את [הישגי] האימון והתחרויות בקרב שחקני כדורגל צעירים (40).
סקירה שיטתית של ההתמודדות עם תסמונת הפיברומיאלגיה (FMS) בהידרותרפיה תוארה כך:” קיימת הוכחה חותכת לשימוש בהידרותרפיה בהתמודדות עם FMS”, והניבה תוצאות חיוביות בנוגע לכאב, בנוגע לספירת הנקודות העדינות ובנוגע למצב הבריאותי (41). שילוב ה-ST (פעם ביום במשך 3 ימים/שבוע) והתרגילים מתחת למים (פעם ביום במשך יומיים/שבוע) למשך 12 שבועות הפחית באופן מובהק את הכאב ואת התסמינים (הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך) ושיפר את ה- QOLבקרב מטופלים, הסובלים מ-FMS (42). תרגילים, המבוססים על [תנאי הבריכה], בהם נעשה שימוש בריצה במים עמוקים 3 פעמים/ במשך שבוע למשך 8 שבועות, מהווים התערבות בטוחה ויעילה ב-FMS, כיוון שהם הראו שיפור מובהק בבריאות הכללית וב-QOL, בהשוואה לקבוצת הביקורת, ושיפור מובהק בהשלכה על הציון בשאלון הפיברומיאלגיה, כולל כאב, כולל עייפות, כולל תפקוד פיזי, כולל נוקשות וכולל משתנים פסיכולוגיים (43).
להידרותרפיה יכול להיות יתרון כלשהו לטווח הקצר, לטווח תנועות פסיבי בשיקום לאחר פגיעה במסובבי הכתף (44). מי ספא (37°C) ומי ברז חוממו ל-37°C למשך 20 דקות ביום, למשך 5 ימים/שבוע לתקופת שבועיים בתכנית תרגילים ביתית, אשר שיפרה את התסמינים הקליניים ואת ה- QOLבקרב מטופלים, הסובלים מדלקת פרקים ניוונית בברך (OAK).
בצד זאת השתפרו הכאב והעדינות מבחינה סטטיסטית במי ספא (45). הדבר יכול לנבוע, מכך שמי ספא אינם חמימים מטבעם, כי אם התוכן המינרלי שלהם מובהק אף הוא. מי ספא בעלי השפעות מכניות, תרמיות וכימיות.
בקרב מטופלים, הסובלים מדלקת חוליות מקשחת (AS), היטיבה בלנאותרפיה מבחינה סטטיסטית את הכאב, שיפרה את הפעילות הפיזית, את העייפות ואת הציון בשינה, מדד ה-” Bath Ankylosing Spondilitis Disease Activity Index” (BASDAI), את הפרופיל ” Nottingham Health Profile” (NHP), את הערכת המטופל הכללית ואת הערכת הרופא הכללית תוך 3 שבועות, אם כי רק במבחן “Shober” מותאם ואת הפרמטרים של הערכת המטופל הכללית תוך 24 שבועות. הדבר מורה על השפעת הבלנאותרפיה על שיפור מצב המחלה ועל פרמטרים תפקודיים בקרב מטופלים, הסובלים מ-AS (46). סאונה אינפרה אדומה , צורת היפרתרמיה בכל הגוף, נסבלה כהלכה בלי תופעות לוואי ולא דווח על החמרה של המחלה בקרב מטופלים, הסובלים מדלקת פרקים שגרונית (RA) ומ-AS, אשר נראה שיפור קליני בכאב שלהם, בנוקשות שלהם ובעייפות שלהם במהלך תקופת הטיפול בת 4 השבועות, לעומת זאת לא הגיעו למובהקות סטטיסטית (47).
ג’וגינג במים ללא סייגים קלוריים בקרב אנשים שמנים למשך 6 שבועות קושר לירידות בהיקף המותניים ובשומן הגוף, לשיפור הכושר האירובי וב- QOL(48).
AE יכולים להוות חלופה מצוינת לתרגילים על היבשה בעבור מטופלים חסרי בטחון, הנמצאים בסיכון ליפול, או לסבול מכאבי פרקים (49). עליזות במים מפחיתה את מסת הגוף, אשר צריכים הפרקים, העצמות והשרירים לשאת (50). חמימות ולחץ במים מפחיתים גם כן את הנפיחות ואת העומס על פרקים כואבים, מה שמשפיע על הרפיית השרירים (51). AE בעלי השפעות מובהקות על שחרור כאבים וקשורים למדדי התוצאות, הנוגעות לפגיעות בתנועתיות.
המטופלים עשויים להפוך לפעילים יותר ולשפר את ה- QOLשלהם בזכות AE (52). תרגילים במים ותרגילים על היבשה הפחיתו את הכאבים ושיפרו את התפקוד של מטופלים, הסובלים מ-OAK, תרגול זה, המבוסס על מים, עלה על תרגול על היבשה בשחרור כאב לפני ההליכה ואחריה (53). הידרותרפיה מוערכת עד מאד על-ידי המטופלים, הסובלים מ-RA, אשר טופלו בהידרותרפיה (פרק זמן בן 30 דקות בשבוע). הם דיווחו על הרגשה טובה בהרבה/טובה בהרבה מאד מזו של אלה אשר טופלו לאלתר בתרגילים על היבשה (תרגילים דומים על היבשה) להשלמת תכנית הטיפול (6 שבועות). מאידך גיסא לא השתקף יתרון זה בהליכות של 10 מטרים, בציוני התפקוד, כמדדי ה- QOLשלהם וכציוני הכאב שלהם, על סמך הבדלים בין הקבוצות (51). קומפרס חם (HC) לצד שימוש במחטי אלקטרואקופנקטורה היה יעיל באופן מובהק למען שרשרת שרירים אחוריים נוקשים והוא עלה על שיטת המחטים הקונבנציונלית ועל טיפול בכוסות רוח לשיפור התסמינים והסימנים הפיזיים, כמו-כן על התאוששות מתפקוד אתלטים בהליכה (54).
מערכת הקיבה והמעיים
שתיית מים מגבירה את הוצאת האנרגיה במנוחה (REE) בקרב מבוגרים, מאידך בקרב ילדים, הסובלים ממסת גוף עודפת, נצפתה ירידה זמנית ב- REEמיד לאחר שתיית 10 מיליליטר/קילוגרם מים קרים (4°C). אז נצפתה עלייה עוקבת ב-REE, אשר הייתה מובהקת כעבור 24 דקות וערכי ה- REEהמקסימליים הממוצעים נראו כעבור 57 דקות, הם היו גבוהים ב- 25% מקו הבסיס. הכמות היומית המומלצת של צריכת המים בקרב ילדים יכלה לגרום להוצאת אנרגיה אקוויוולנטית, לאובדן נוסף של מסת גוף, של כ-1.2 קילוגרם בשנה, מה שמציע, כי שתיית מים יכלה לסייע לילדים, הסובלים ממסת גוף עודפת, לאבד ממסת הגוף שלהם, או לשמרה (55). חשיפה [למים] קרים מגבירה את ה-MR, לדוגמא, טבילה במים קרים, ב-20°C, כאשר הראש מחוצה להם, כמעט מכפילה את ה-MR, בעוד טבילה ב-14°C, מגדילה אותו ביותר מפי ארבעה (3).
כשקומפרס חם למדי הונח באזור המותניים של בת רגילה למשך 10 דקות, הוגברה זרימת הדם לגב ל- 156%, כשהוגברה זרימת הדם לחלק העליון של הזרוע. מיד לאחר הקומפרס החם גברה הפעילות במעיים פי 1.7, בהשוואה למה שהיה קודם לכן, מה שמציע, כי קומפרס חם למדי יכול לשמש לקידום הצטברות גזים במערכת העיכול, או לקידום עשיית הצרכים (56).
צריכת מים מינרליים מעטה הופכת את חדירות המעיים לתקינה בקרב המטופלים, הסובלים מדלקת עור אטופית (57).
מים חמימים יעילים לספאזם במעיים, בזכותם דווח על פחות אי נוחות באופן מובהק, בהשוואה לקבוצת הביקורת, הדבר יכול לשמש כחלופה לגלוקגון (יקר) ולהיוסקיאמין (בעל תופעות לוואי), היות שאין להם תופעות לוואי והיות שבעצם, העלות שלהם זעומה (58).
בקרב המטופלים, הסובלים מכאב אקוטי בפי הטבעת מפאת טחורים, או מפאת פיסורות בפי הטבעת, לא טיפלה בכאב רחצה במים (SB) קרים (<15°C) ולא רחצה במים חמים (>30°C), על-פי הסטטיסטיקה (59). בדומה, אחרי ניתוח לטיפול בפיסורות בפי הטבעת לא חוללה SB הבדל מובהק בכאב, להבדיל, היא חוללה הקלה מובהקת בבעירה בפי הטבעת ונצפה ציון טוב יותר בלי תופעות לוואי, בהשוואה לקבוצת הביקורת (60). ריפוי הכאב וההקלה עליו לא היו מובהקים ב-SB, ולמרות זאת השביעו את רצון המטופלים בנוגע לפיסורות חמורות בפי הטבעת (61).
אף שלא הייתה הוכחה חותכת לתמיכה ב-SB בשימוש להקלה על כאב ולהאצת ריפוי פיסורות, או פצעים, בקרב מטופלים מבוגרים, הסובלים מהפרעות בפי הטבעת (ARDs), היו המטופלים מרוצים מהשימוש ב-SB ולא דווח על סיבוכים חמורים (62). בניגוד לכך, בזכות SB במים חמים (40°C, 45°C ו- 50°C למשך 10 דקות בכל פעם) בקרב הסובלים מ-ARD, הייתה ההקלה על הכאב ניכרת יותר ונמשכה יותר זמן ברחצה בטמפרטורות גבוהות יותר. ההקלה על הכאב לאחר SB יכולה להתקשר לרגיעה פנימית של השריר “sphincter” בפי הטבעת, מה שיכול לנבוע מרפלקס תרמי בשריר זה, מה שגורם להפחתת לחץ בפי הטבעת.
ככל שטמפרטורת הרחצה גבוהה יותר, כך גדלה הירידה בלחץ בפי הטבעת ובפעילות האלקטרו-מיוגרפית הפנימית בשריר ה-“sphincter”, והזמן הדרוש לחזור לרמות, שקדמו למבחן, רב יותר (63).
בטיפול לאחר ניתוח להסרת טחורים יכלה שיטת תרסיס המים להוות חלופה בטוחה ומהימנה ל-SB כצורת טיפול נוחה יותר ומשביעת רצון (64).
טיפול בספא ב- Nizhneivkinskayaשל מים מינרליים (סידן גופרתי) חולל הקלה קלינית על המחלה, הפך את התמונה האקוסקופית של הבטן ושל כיס המרה לתקינה, הפך את התפקוד המוטורי שלהן לתקין, מאפייני הרוק ה-[לא הצלחתי למצוא את פירוש המילה “tesiocrystalloscopic”, מצטערת] מציעים, כי הוא יעיל בשיקום מטופלים, הסובלים מחוסר תפקוד מוטורי ומחוסר ניקוי על-ידי הקיבה ועל-ידי כיס המרה (65). צריכת מים מינרליים, המכילים סודיום-כלורי גופרתי, מווסתת את ספיגת הפחמימות בגוף בעזרת אינסולין ובעזרת קורטיזול לאור התהוות תגובות הסתגלות. הדבר האיץ את השפעותיהם של האינסולין ושל הגסטרין על התזונה של בעלי חיים, אשר חוו ירידה מובהקת בכיבים הפפטיים ועודד את ההתנגדות לגורמים מלחיצים (66).
טבילה במי ים המלח חוללה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בדם בקרב חולי סוכרת מסוג 2 (DM) ולא נצפו הבדלים מובהקים באינסולין, בקורטיזול וברמות הפפטידים מסוג C בקרב מטופלים חולי סוכרת ובקרב מתנדבים רגילים אחריה (67).
מערכת השתן ומערכת הרבייה
ציוני הכאב הממוצעים בלידה היו גבוהים יותר בקבוצת הביקורת מאשר בקבוצה, שטבלה במים (IB), הם מציעים שימוש זה ב- IBכצורה חלופית להקלה על כאב בלידה (68). WI בקרב נשים בהיריון ראשון, בכל שלב בלידה, מפתיחה של 2 סנטימטרים של צוואר הרחם, קיצרה באופן מובהק את משך הלידה, בהשוואה ללידה מסורתית. היא הגבירה, הן את המשרעת והן את תדירות התכווצויות הרחם, ביחס לפתיחת צוואר הרחם, מבלי להפריע לפעילות התכווצויות הרחם. פתיחה של 2 סנטימטרים של צוואר הרחם מהווה את התזמון האופטימלי ל- WIבהיריון ראשון, מאחר ש- WIמוקדמת יותר בפתיחה של 2 סנטימטרים של צוואר הרחם גם האיצה את הלידה, ובד בבד דרשה לחזור על ה-WI, או להשתמש באוקסיטוצין לתיקון התכווצות מוחלשת ברחם (69).
בשונה מכך לא השפיעה ה-IB על אורך הלידה ועל תדירות התכווצויות הרחם. על אף זאת היה אורך ההתכווצויות קצר יותר מבחינה סטטיסטית עקב ה-IB והיא יכולה להוות חלופה לנוחיות האישה בשעת הלידה, הואיל והיא משחררת אותה מבלי להתערב בהתקדמות הלידה, או לסכן את התינוק (70).
WI בשלב הלידה הראשון מפחיתה את השימוש באפידורל בעמוד השדרה/בצוואר הרחם לשיכוך כאבים/להרדמה, בהשוואה לחברי קבוצת הביקורת, ואין הוכחה להתגברות תופעות
הלוואי בלידה במים בקרב עוברים/בקרב רכים נולדים, או בקרב אישה (71). שחיית רכים נולדים יכולה להאיץ את צמיחת התינוקות בשלב מוקדם (72). במחקר מיקרו-ביולוגי, לא הראתה השוואה בין התרבות חיידקים בקרב רכים נולדים לאחר לידה במים לבין ההתרבות לאחר לידה רגילה במיטה, ברחצה מרגיעה, או בלעדיה, הבדל מובהק בין התוצאה של שלוש קבוצות בקרב רכים נולדים, בשיעור הזיהום בקרב התינוק ובקרב האם (73).
SB קרה, ולא חמימה, הפחיתה באופן מובהק את הבצקת בתקופה, שלאחר חתך החיץ (74), ולא הפחיתה את הכאב בחיץ הנקבי, אשר היה הקשה מכל, מיד לאחר הרחצה (75). Bakera, רחצה באדים, אשר התנהלה תוך שימוש במגוון צמחים (בדרך כלל בצמחים, המכילים שמן אתרי), משמשת באופן מסורתי במינהסה (אינדונזיה), בעיקר להתאוששות לאחר הלידה. הדבר מבוסס על תרמותרפיה, המשולבת בארומותרפיה, מה שמיוחס להשפעות הטיפוליות שלה. תרמותרפיה משככת תסמינים ככבדות בגפיים, כבצקת, כנקע בשרירים, כאובדן תיאבון וכעצירות. שמנים אתרים צמחיים בעלי השפעה מחטאת, אנטי-דלקתית, המפעילה את המערכת החיסונית.
על כן זו יכולה להיות שיטה יעילה ובטוחה להתאוששות לאחר הלידה (76). בקרב אמהות לאחר לידה החלפת קומפרסים (חמים וקרים) ועלי כרוב קרים היו יעילים באותה מידה להפחתת נפיחות השדיים, אף כי בהקלה על כאב נפיחות השדיים הייתה החלפת קומפרסים יותר יעילה מעלי כרוב קרים (77).
SB חמימה (40-45°C) למשך 10 דקות, במשך 5 ימים, מיד לאחר הסרת קטטר “Foley” לצינור השופכה בקרב מטופלים, אשר עברו הסרה מלאה, או חלקית של צינור השופכה, של הפרוסטטה, הפחיתה באופן מובהק את היצרות צינור השופכה, בהשוואה לקבוצה, אשר לא עברה SB, אשר הייתה בסיכון גבוה, של 1.13 כקבוצה, להתאשפז מחדש תוך חודש מאז הניתוח בגלל סיבוכים, שלאחר הניתוח, בהשוואה לקבוצה, אשר עברה SB חמימה (78). 30 מתנדבים רגילים ו-21 מטופלים, הסובלים מאצירת שתן, עברו לאחר ניתוח להסרת טחורים SB ב-40°C, ב- 45°Cוב-50°C, בה עלתה תדירות הטלת השתן הספונטנית ברחצה בטמפרטורה גבוהה יותר. נראה, כי הדבר מתחיל ברפלקס (ברפלקס תרמי בשריר ה-“sphincter”), ברגיעה פנימית של השריר “sphincter” בצינור השופכה. בלחץ בצינור השופכה, הן בקרב נושאים במצב תקין והן בקרב נושאים, הסובלים מאצירת שתן, נראתה ירידה מובהקת, אשר עלתה, בעת שעלתה הטמפרטורה, ובלחץ שלפוחית השתן, או בפעילות ה EMG- החיצונית של השריר “sphincter” בצינור השופכה לא נראו הבדלים מובהקים (79).
המטולוגיה/אימונולוגיה
CE עקבית הראתה עלייה בכמות הלויקוציטים, הגרנולוציטים, ברמות הסירקולציה של האינטרלויקון (IL)-6, בתאי ההרג הטבעי (NK) ובפעילות שלהם. תגובות הלויקוציטים, הגרנולוציטים והמונוציטים התעצמו עד ראשית הטיפול באמצעות התרגול במים (18°C), מכיוון שכך CE אקוטית בעלת השפעות, המגרות את המערכת החיסונית (80).
שחרור יומיומי של לחץ [במים] קרים יכול להגדיל, הן את מספר תאי ה-T הלימפוציטיים והציטוקיניים הצדדיים ותאי ה- NKוהן את פעילותם. קצות העצבים הגדולים של הסתגלות המערכת החיסונית ושל גידולים מולדים בהתאמה. הדבר שיפר (במשך 8 ימים) את הישרדותם של עכברים פרזיטים, שעברו זיהום תוך תאי, מסוג Toxoplasma gondii לצד שיפור עקבי במערכת החיסונית, אשר תווך על-ידי התאים. ההשפעות הממושכות/לטווח הארוך יותר של לחץ [במים] קרים חזרו מדי יום ביומו במשך תקופה של 5 ימים עד 6 שבועות העלו את רמות הפלזמה של גורם האלפא, IL-2, IL-6, המשפיע על הנמק, על הגידולים.
היפותזה מתוארת היא, כי שחרור יומיומי של לחץ [במים] קרים במשך חודשים רבים יכול היה לחזק את המערכת החיסונית, הנוגדת גידולים, ולהגדיל את סיכויי ההישרדות על אף סרטן, שלא בבלוטות הלימפה. המנגנון האפשרי של גירוי בלתי ספציפי של המערכת החיסונית בתאים יכול להתקשר לפעילות זמנית של ה-SNS, של אדרנלין ביותרת המוח ובהיפותלמוס (HPA) ובצירי יותרת המוח, ההיפותלמוס ובלוטת התריס. למרות העובדה, שהידרותרפיה יומיומית במים קרים עד פושרים לא נראית כבעלת תופעות לוואי ראויות לציון בקרב נושאים רגילים, הראו חלק מהמחקרים, כי היא עלולה לגרום להפרעה בקצב הלב בקרב מטופלים, הסובלים מבעיות לב, והיכולים גם כן לבלום את פעילות המערכת החיסונית, הקשורה לנוזלי הגוף. WI פתאומית במי קרח עלולה לגרום בצקת ריאתית זמנית ולהגדיל את חדירות חסימת זרימת הדם במוח וכך להעלות את מיגור הזיהומים. נחוצים מחקרים להצדקה היפותזה זו, הנוגעת להתפתחות המערכת החיסונית בקשר לחלק מסוגי הסרטן (שאינם פוגעים בבלוטות הלימפה), כולל אלה אשר נגרמו על-ידי זיהומים ויראליים (81).
לא זו בלבד, שטיפול במים חמימים (28°C) יכול היה לרפא מחלה בקטריאלית, שנגרמה בעקבות מים קרים, אלא שהוא יכול לחסן נגד הגורם לה, Flavobacteriumpsychrophilum (82).
WI, עת שהראש מחוץ למים (38.41 ± 0.04°C), למשך 30 דקות הפחיתה את צמיגות הדם, את ספירת כדוריות הדם האדומות ואת ההמטוקריט הממוצע בלא שינויים מובהקים בגוף, בספירת הלויקוציטים וטסיות הדם, בנפח החלקיקים הממוצע, בצמיגות הפלזמה, במשך סינון כדוריות הדם האדומות ובמדד העיוות שלהן (13). יישום רחצה במים היפרתרמיים חולל ירידה מובהקת [בכמות] היחסית של הלימפוציטים מסוג B. רחצת כל הגוף במים היפרתרמיים הפחיתה יחסית את ספירת סך כל הלימפוציטים מסוג B, הגדילה יחסית את כמות הלימפוציטים מסוג CD8+, את ספירת תאי ה- NKואת הפעילות שלהם, מה שוודאי היה תלוי בייצור הורמונים סומטוטרופיים מוגבר (83).
המערכת ההורמונלית/האנדוקרינית
עת שנצפתה העלאת ה- CEאת רמות הסירקולציה של הנוראפינפרין (80) ועת יכול היה תרגול מערכת ה-HPA על-ידי CE, החוזרת על עצמה, לשחזר את תפקודו התקין בתסמונת העייפות הכרונית, או לכל הפחות להגביר את פעילות רשת ה- HPA(מבלי לשנות את פעילות קו הבסיס) (84). הדבר גורם עלייה זמנית ברמות הפלזמה של ההורמון האדרנוקורטיקוטרופי (ACTH), של הביתא-אנדרופין ושל הקורטיזול (32). ההשפעות הממושכות/לטווח הארוך של לחץ [במים] קרים, החוזר על עצמו מדי יום ביומו, גרמו לעלייה ב-ACTH, בקורטיקוסטרון, והפחיתו את האנטי-טריפסין אלפא-1 ואת הטסטוסטרון (81). לחץ [במים] קרים מפחית את רמת הסרוטונין במרבית אזורי המוח (מלבד גזע המוח) (32). הרדמה, שנגרמה בשל לחץ [במים] קרים, אמורה להיות מתווכת על-ידי ייצור מוגבר של ביתא-אנדרופינים מסוג פפטיד אופיואידי (משכך כאבים אנדוגני) (85,86).
חשיפה לסאונה ול- WIבמי קרח העלתה באופן מובהק את רמות האפינאפרין בקרב השוחים בחורף (87). רחצה באדים גרמה לעלייה בריכוזי הסרום הקיבתי בדם ובריכוזי האדלוסטרון בדם לצד ירידה בריכוזי הקורטיזול בקרב לוחמים אתלטיים (88). רחצה היפרתרמית של כל הגוף הגבירה את פעילות ה- STHבקרב 8 מתוך 10 מתנדבים (83).
עיניים, עור ושיער
אמצעי, שבו נעשה שימוש באוויר חם ולח, נראה בטוח וגרם שיפור ביציבות הדמעות ושחרור סימפטומטי בהימצא עיניים עייפות בקרב מטופלים, הסובלים מחוסר תפקוד של בלוטות בעין
(89). סאונה (80°C) יצרה פונקציה של מחסום אפידרמלי יציב, עלייה במיום בשכבת האפידרמיס, התאוששות מהירה יותר, הן מאובדן נוזלים בעור והן מירידה בחומציות העור, ירידה בחלב העור הקיים באותו רגע במצח, עלייה בריכוז היונים בזיעה ובזילוף הדם דרך העור בקרב מתנדבים. הדבר מציע השפעה מגוננת של ה-ST על הפיזיולוגיה של העור (90).
דווח על הפסקה קלינית של הדרמטיטיס האטופי לאחר צריכת מים במליחות עדינה (57). שימוש בקומפרס חרדל מחומם גרם לכווייה מדרגה שנייה, בעובי חלקי, שנלוותה להיפר-פיגמנטציה ולהצטלקות היפר-טרופית (91). שימוש עיקש בקומפרס קר, העשוי מכרית, יכול היה להפחית את עכבות זקיקי השיער, או את הנזק, הנגרם על-ידי חומרים כימותרפיים, כך שהתקרחות יכולה לפחות, או להימנע (92).
ויסות הטמפרטורה
שימוש בקומפרס חם מאד באזור המותניים של בת רגילה למשך 10 דקות, הגביר את זרימת הדם לגב ל- 41.1-43.1°C בלוויית ירידה מהירה, אך לא נצפו שינויים ב-BT (56). דווח על 20% כווייה מדרגה שנייה ועל מכת חום חמורה, שנלוותה לעליית הטמפרטורה ל-40.5°C. המטופלים פיתחו כשל איברים רב מערכתי חמור ופולינוירופתיה קריטית לאחר חשיפה לחום קיצוני בסאונה לפרק זמן בלתי ידוע (93). השיטה היעילה מכולן להפחתת טמפרטורת הליבה של הגוף נראית כטבילה במי קרח, פרדיקטור עיקרי של התוצאה של מכת חום חזקה הוא משך ההיפרתרמיה ורמתה, באמצעותה יכולים מטופלים להתקרר, באמצעות WI במי קרח, אבל אם אי אפשר, יכול שילוב של טכניקות לשמש כעזר להתקררות מהירה (94), כמו טיפול באוורור [במקור: fan-therapy], כמו CWI, כמו רחצות במי קרח וכמו קירור באדים (95).
קרח רטוב, קרח יבש וחבילות צירוגן הונחו על העור, בשריר הסובך השלש ראשי מצד ימין, למשך 15 דקות בקרב 10 בנות, אשר הורידו את ה- Tskהממוצע ל-12°C, ל- 9.9°Cול- 7.3°C בהתאמה. אף אחת מצורות המודאליות, אשר קיררו בעזרת ה-Tsk מתחת ל- 17°C ואשר לא קיררו, לא נקבעו כקרובים במרחק של 1 סנטימטר, או כדיסטליות לכל צורת מודאליות כעבור 15 דקות של שימוש. ירידה מובהקת בממוצע ה- Tsk בין מרווח זמן קבוע, שנועד למנוחה (זמן 0), ולאחר הפסקת המודאליות (זמן 30) נצפו 15 דקות רק [בעת שימוש] בקרח רטוב. הדבר מציע, כי קרח רטוב היה יעיל יותר באופן מובהק להפחתת Tsk מקרח יבש ומחבילות צירוגן (96).
אחרי תרגול בצריכת חמצן מקסימלית של 65%, כאשר שררה מסביב טמפרטורה של 39°C, עד אשר עלה ה- Treל-40°C, מה שלא חולל הבדל בשיעור הקירור בין WI ב- 8°Cלבין WI ב-14°C ולבין 20°C, אולם שיעור הקירור היה גדול יותר באופן מובהק ב-2°C, מה שהיה כמעט כפול כמצבים אחרים. הדבר מציע, כי WI ב-2°C מהווה את הטיפול היעיל ביותר להיפרתרמיה בתרגילים (97). כשפרטים היפרתרמיים טובלים במים בטמפרטורה של 2°C למשך 9 דקות בקירוב להתקררות Tre בגבול של 38.6°C, אשר שללה כל סיכון, הקשור להתקררות יתר (98).
טבילת כל הגוף במים בטמפרטורה בינונית מהווה תרגיל קירור יעיל להנמכת ה-BT וחום הגוף ל- 545 kJלערך בסוף הטבילה בהיעדר תגובות פיזיולוגיות חמורות, אשר לרוב נקשרות ללחץ פתאומי של קור (99). שינוי קל יותר באופן מובהק ב-BT ו-BT מקיף רב יותר נצפו בקרב תינוקות, שנולדו מאוחר, בלוויית הליך רחצה בגיגית (100).
מסקנה
בהתבסס על ספרות זמינה, מציעה סקירה זו, כי הידרותרפיה שימשה רבות לשיפור המערכת החיסונית ולהתמודדות עם הכאב, עם CHF, עם MI, עם מחלות ריאות חסימתיות כרוניות, עם אסתמה, עם PD, עם AS, עם RA, עם OAK, עם FMS, עם הפרעות בפי הטבעת, עם עייפות, עם חרדה, עם השמנת יתר, עם היפרכולסטרולמיה, היפרתרמיה, עם לידה וגו’. היא מחוללת השפעות שונות על מגוון מערכות הגוף, תלוי בטמפרטורת המים, וחרף זאת שהשפעות אלו מבוססות על הוכחה באופן מובהק, קיים חוסר ראיות לגבי מנגנון השיפור של ההידרותרפיה, המיטיב עם המחלות האלו, והרי זו אחת המגבלות של ההידרותרפיה. נדרשים מחקרים מעמיקים יותר למציאת מנגנון ההידרותרפיה למגוון מחלות.
