כאשר חש/ה ילד/ה כאב, בלתי אפשרי בעבורו/ה להתמקד בהיבטים הנפלאים המרובים של היותו/ה ילד/ה. לכן מהווה מציאת הפתרונות הנכונים להתמודדות עם הכאב, או למיגורו, את אחת ההחלטות הרפואיות הכי חשובות, אשר יקבל הורה.
התמודדות עם כאב ו-CP
בקרב ילדים נפגעי CP נחלק הכאב לשתי קטגוריות: כאב, המורגש לאחר ניתוח, או לאחר התערבות רפואית אחרת, וכאב, המורגש יומיום, בשל מצב גופו/ה. על אף שהראשון מהווה משהו, אשר י/תצטרך הילד/ה להתמודד איתו, כשיזהה הצוות הרפואי, המטפל בו/ה, כי פתרונות כירורגיים מהווים אמצעי למניעת כאב לטווח הארוך, מהווה השני משהו, אשר מוכח כהרסני יותר.
בכאב, אשר מהווה תולדה של ספסטיות, של עיוותים של השרירים ושל השלד, או אפילו של ישיבה בכיסא גלגלים למשך כמה שעות ביום, מן ההכרח לטפל, בעת שאין חלופות ישימות אחרות. להורים לילד נפגע CP מהווה ההתמודדות עם הכאב מטרה יומיומית, הכוללת טיפולים, תרופות ותקשורת – יש לעשות מאמץ תמידי לשחרר את הכאב מצד חלק מהרופאים ומצד ההורים.
בעת יזוהו וייושמו אסטרטגיות יעילות להתמודדות עם כאב, יהיה הילד מסוגל להתמקד בהיבטים האחרים של הילדו∙ת: בהליכה לבית הספר, ביצירת חברויות ובכיף.
מהי התמודדות עם כאב?
התמודדות עם כאב מהווה ענף ברפואה, המתמקד בהפגת אי נוחות ובשיפור איכות החיים של אלה הסובלים מכאב כרוני, או סירוגי. אף על-פי שהאמצעים לשחרור הכאב נמצאים בשימוש, לאחר שעובר אדם ניתוח, בדרך כלל מיועדת ההתמודדות עם הכאב לשחרור כאב, הנובע מסוגיות פיזיות מתמשכות.
למחקרים, העוסקים בילדים נפגעי CP, החווים כאב, תוצאות משתנות. מחקר אחד קבע, כי כ-25% מהילדים בגילאי 3-19 חווים כאב. אחר הראה, כי 70% מהילדים חווים קשיים, הקשורים לכאב. מחקר נוסף הראה, כי 92% מהילדים, שלהם תסמינים של הקיבה ושל המעיים, חווים כאב כרוני.
כאב בקרב ילדים נפגעי CP נעוץ בכמה מקורות. חלק מגורמי הכאב כוללים:
● כאב אורתופדי – עצמות מעוותות, עצמות, אשר יצאו ממקומן, ירכיים, אשר יצאו ממקומן באופן חלקי, התנוונות עצמות
● כאב בקיבה ובמעיים – תפקוד פה ופנים לקוי, שאיפה, אי שליטה על הסוגרים, עצירות, אי ספיגה
● כאב, הנובע מניתוח – כאב, הנובע מהליכים כירורגיים, או מהליכים פולשניים
● כאב, המורגש בעת שיקום – אי נוחות, הנעוצה בלקיחת חלק בפיזיותרפיה, או בריפוי בעיסוק
התמודדות עם כאב מהווה דיסציפלינה רבת משתתפים: רופאים, אחים, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק וקלינאים אחרים, העובדים לפיתוח גישה, הפועלת לטובת המטופל. אחת מתכליות ההתמודדות עם כאב היא זיהוי גורמי הכאב הבסיסיים וזיהוי ההליכים, התרופות, או הטיפולים, אשר יניבו את התוצאות הרצויות.
כל אסטרטגיות ההתמודדות עם כאב מבוססות על התסמינים האישיים של הילד. גישה מותאמת
אישית להתמודדות עם כאב יכולה לכלול:
● ניתוח
● תרופות
● טיפולים
● טיפולים בלתי פולשניים
● טיפול פסיכולוגי
אף שהליכים פולשניים יותר יפיקו תוצאות ממושכות, לעיתים קרובות התערבויות פולשניות פחות מבוצעות ראשונות. פירוש הדבר, כי התמודדות עם כאב, כנראה, לא תהיה התערבות חד פעמית, היא, כנראה, תהיה כרוכה במאמצים מתואמים ממושכים. החלטות, אשר יקבלו רופאים בהתייחס להתמודדות עם כאב, ייתלו במצבו הפיזי של הילד, כך שבכל מקרה יותאם הפתרון אישית במידה רבה.
מדוע נדרשת התמודדות עם כאב?
התמודדות עם כאב נדרשת לכל ילד נפגע CP, מפני שאי הנוחות עלול לגרום להשלכות חמורות במונחים של הבריאות שלו/ה ושל השמחה שלו/ה.
אם ילד/ה שרוי/ה בכאב תמידי, או אפילו סירוגי, לא י/תהיה הוא/היא מסוגל/ת להתמקד בהיבטים האחרים של החיים שלו/ה, כגון לימודים וכגון בילוי זמן עם משפחתו/ה. אך התנאי הרציני ביותר לכאב הוא, שהוא מהווה אינדיקציה, לכך שמשהו אינו כשורה: אם אדם מרגיש כאב, ישנו לכך גורם, והגורם עלול להיות מסכן חיים, או לפגוע באיכות החיים של האדם.
הטיפול בכאב בעל יתרון מובהק בתחומים אחרים בחיי הילד/ה. אם הוא/היא חווה פחות כאב, הדבר מסיר מרצונו/ה מחסומים להשתתף בפיזיותרפיה, מה שמאפשר לילדים ליהנות מפעילויות פיזיות.
סוגיות בסיסיות אלו דורשות טיפול לעיתים תכופות, זאת העילה, לכך שרופאים יפקחו פיקוח ממושך על הכאב של הילד/ה כדי לוודא, כי הוא/היא נינוח/ה, ככל האפשר וכי כל הסוגיות הרפואיות מטופלות בצורה מתקדמת וביעילות.
אילו מצבים גורמים לילד נפגע CP לסבול מכאב?
מכיוון שמשפיע CP על מערכת השרירים והשלד, הנטייה למצבים, הגורמים כאב, עזה. במקרים קלים עשויים הכאב ואי הנוחות להיות מינימליים. במקרים חמורים עלול הכאב להיות בלתי נסבל.
תלוי במצב הילד, סוגיות משניות עלולות להוות גורם מובהק לכאב. למשל, אם ילד משתמש בכיסא גלגלים למשך פרק זמן מובהק ביום, עלולה פעולת הישיבה על הכיסא להכאיב. אבל לעיתים תכופות יותר ייתלה הכאב בסוג ה- CPשל הילד/ה ובחומרת המצב שלו/ה.
הגורמים השכיחים מכולם לכאב, אשר ממנו עלול ילד לסבול, כוללים:
● ספסטיות
● חוסר תפקוד מוטורי
● חוסר תפקוד המפרקים
● עקמת
● יציאת הירך ממקומה באופן חלקי
● בעיות נשימה
● בעיות מעיים
● דלקת הוושט
● זיהומים בדרכי השתן
● נזקי עצבים
● דלקת פרקים ניוונית
● כאב בעמוד השדרה וכאב גב
העילות, לכך שהמצבים הללו גורמים כאב, מורכבות. ספסטיות, צורת ה- CPהשכיחה מכל, גורמת כאב, משום שהיא גורמת בעיות תפקוד, אשר עלולות לגרום כוויצות והתנוונות סחוסים. מלבד זאת, קשורה הספסטיות לקיצור כרוני ולכפיפה של שרירים, המצריכה התערבויות כירורגיות והתערבויות, שאינן כירורגיות לתיקונה. זה בנוסף לכאב, אשר נגרם על-ידי ספאזם בשרירים ועל-ידי רעידות.
מצבים אורתופדיים מהווים אף הם מקור כאב מובהק. ילדים סובלים מבעיות, הגורמות להם סבל תמידי מתסמינים אחדים, אשר אם אינם מטופלים, עלולים הם לגרום כאב. חדשות לבקרים גורמים מצבים אלה לילד לעבור ניתוח אורתופדי אחד, או יותר.
מצבים אלה כוללים:
● מלכוד עצבים
● בעיות עור
● מתח שרירים לא עקבי
● יציאה מולדת מהמקום
● דלקת פרקים, שנגרמת על-ידי יציאת עצמות מהמקום
כאב אורתופדי עלול להיווצר בכמה אזורים בגוף, כולל:
● רגליים
● קרסול
● כף רגל
● ברך
● צוואר
● ראש
● כתפיים
● מרפקים
● כפות ידיים
● אגן הירכיים
באילו שיטות משתמשים רופאים לשחרור כאב?
בהגיעם לשחרור כאב מאחסנים רופאים כמה נשקים בארסנל שלהם, העשויים לשמש לסיוע לילד. היות שהמקרה, שקרה לכל ילד נפגע CP, ייחודי, הפתרון לכאב הילד כלל לא ידמה, לזה אשר שימש לטיפול בילד אחר.
לרוב יכולה התמודדות עם כאב לכלול טיפולים, תרופות, אמצעים בלתי פולשניים, או פולשניים באופן מינימלי, ולבסוף ניתוח. במקרים מסוימים יתכן, כי ילד ייטול תרופות בשביל לשלוט בכאב ותו לא. אולם באחרים עלול ילד לעבור ניתוחים אחדים, כיוון שהוא גדל ומוודא, כי הכאב נמשך בלא מוצא.
השורה הראשונה של ההתערבות בכאב מתחילה פעמים רבות בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק. בפגישות עם פיזיותרפיסט יכולים הילדים לעשות כמה תרגילים, אשר נועדו לשפר את יכולת הילד להתנועע. פרט לכך, יצוידו ילדים כנדרש באמצעי עזר אורתופדיים, או בציוד בר התאמה, אשר במקרים רבים מייצב את הגפיים, אשר עלולות לכאוב ממגוון סיבות.
הפעילויות, אשר עשויים הילדים ליטול בהן חלק במהלך טיפול, כוללות:
● תרגילי חיזוק
● תרגילי טווח תנועה
● מתיחות
● אימון כוח
● תרגול יציבה
אחד הפתרונות השכיחים ביותר לכאב, אשר נוקטים הרופאים, הוא תרופות. תלוי בצרכי הילד, התרופות יכולות להיות תרופות פשוטות, המונחות בדוכן התרופות, דוגמת Tylenol (acetaminophen), NSAIDs, או laxatives. ואולם לעיתים דרושה תרופה חזקה יותר לשחרור כאב הילד. בדוגמאות האלו הרבה פעמים יחפשו רופאים תרופה, המונעת איתותי כאב, אשר מקורם במוח.
סוג התרופה, הנמצאת בשימוש, יהיה תלוי בגורמים הבסיסיים לכאב הילד. בהרבה מקרים מקבלים ילדים, הסובלים מספסטיות, חומרים אנטיכולינרגיים, או תרופות נוגדות ספסטיות, לשליטה בתנועות לא רצוניות. מאחר שספסטיות מהווה מצב שכיח עד מאד בקרב ילדים נפגעי CP, להלן חלק מהתרופות הכי שכיחות, אשר בהן משתמשים רופאים כעזר לשחרור כאב.
לילדים נפגעי CP חמור יותר אולי יירשמו תרופות כמו opioids, כמו oxycodone, לשחרור כאב. בנוסף, לכל ילד, אשר עובר ניתוח, יירשמו, כפי הנראה, תרופות חזקות נגד כאב בשביל לסייע לשמר נוחות במידה מסוימת.
התרופות הכי שכיחות, אשר משמשות לטיפול בכאבים בקרב ילדים נפגעי CP ובקרב מבוגרים נפגעי CP, כוללות:
● תרופות נוגדות פרכוסים – תרופות, המיועדות להפחתת פעילות פרכוסים ולהפחתת עוצמתם.
● תרופות אנטיכולינרגיות – משמשות לטיפול בתנועות בלתי נשלטות ובספאזם, אשר נגרמו בגין ספסטיות, בגין דיסטוניה, בגין אתטוזיס, או בגין כוראה. תרופות מגרות את מערכת העצבים המרכזית.
● תרופות נוגדות ספסטיות – משמשות להרגעת השרירים בעזרת שחרור אלה המכווצים מדי, או הנוקשים מדי. התרופות עשויות גם להפחית ספסטיות ורעידות.
● תרופות נוגדות דלקת – משמשות לשחרור כאב על-ידי הפחתת דלקות שרירים ופרקים.
● Opioids – תרופות מרשם, משככי כאבים, משמשות לשחרור כאב חמור.
● מרככי צואה – משמשות לשחרור עצירות, מה שיכול לשחרר באופן מובהק כאבי בטן.
● תרופות נוגדות דכאון – משמשות לשחרור תסמיני דכאון וחרדה. רכיבים פעילים משנים את מצב רוחו של האדם.
אחת התרופות השכיחות מכל, משמשת לטיפול בכאב, הנובע מספסטיות, היא Baclofen, אשר משחררת נוקשות. צורת השחרור השכיחה מכולן מתבצעת בשיטה, הנקראת “טיפול ב- Baclofen מתחת לקרום הקוּרים במוח או בחוט השדרה”, או ITB. הוא דורש, כי התרופה תינתן דרך משאבה, אשר הושתלה בבטן בניתוח. התרופה ניתנת דרך נוזל חוט השדרה בצינור קטן. המשאבה מוחדרת בניתוח, באמצעות מחשב.
במושגים של מערכת מתן התרופות, ככל שהתרופה מורכבת יותר, כך שיטת מתן התרופה מורכבת יותר. אכן קיים שינוי באופן מתן התרופות: Opioids, לצורך העניין, אפשר ליטול דרך הפה, להספיג בתחבושת, או ליטול באופן תוך ורידי.
תרופות, אשר משמשות לשחרור כאב, ברובן נחשבות בטוחות, ברם לכולן תופעות לוואי כלשהן. עת שמזהה רופא מהלך פעולה פוטנציאלי של ילד/ה, אמור/ה הוא/היא להיות מסוגל/ת להסביר את הסיכונים ואת תופעות הלוואי, הכרוכים בתרופות.
על כל התרופות, אפילו אם הן ניתנות ללא מרשם, ראוי להיות פיקוח קפדני של רופא הילד/ה ושל המטפל שלו/ה.
פתרונות בלתי פולשניים ופולשניים באופן מינימלי לכאב אמורים לשמש גם כן לשחרור כאב, אם כי לא כולם עשויים להתאים לילדים צעירים. הטיפולים האלה נעים בין שימוש בהבזקי אור לבין זריקות בוטוקס לבין החדרת חומר ממריץ לעמוד השדרה בשביל לדכא את קולטני הכאב. טוקסין הבוטולינום , או בוטוקס, נתגלה כיעיל נגד סוגים מסוימים של כאב בזכות השפעתו המאלחשת. אפנון עצבי בגלי רדיו, או כריתת עצבים, יכול/ה לשמש לשליטה בקולטני הכאב. חומר ממריץ לעמוד השדרה, הלא הוא שתל, המעורר זרמים חשמליים לשטח עמוד השדרה, יכול כמו-כן לשנות את תחושת הכאב של אדם.
מן הראוי לשקול התערבויות כירורגיות כמפלט אחרון. לפעמים מהווה התערבות כירורגית את התקווה היחידה לשחרור ילד: לעיתים קרובות ניתן לבצע ניתוח יותר מפעם אחת בטרם הגיעו של הילד לגיל מבוגר.
על-פי רוב נחלק ניתוח לשלוש הקטגוריות הבאות:
● ניתוח אורתופדי – לעיתים תכופות מומלץ לילדים, הסובלים מספסטיות, אורתופד כירורג יכול להאריך שרירים וגידים ברגליים בשביל להקל על הכאבים, המורגשים בשעת ההליכה ובשעת ההתהלכות. עת גדל הילד, עלול ניתוח זה להתבצע שוב, כך שי/תוכל ילד/ה לשמר את יכולתו/ה להתנועע בלי כאבים.
● ניתוח ריזוטומיה סלקטיבית – ניתוח, המערב את מיקומם ואת קטיעתם של עצבים פעילים אחרים. ניתוח זה מומלץ אך ורק לאחר שפתרונות אחרים, כתרופות, או כפיזיותרפיה, כשלו בהפחתת הכאב, הנובע מספסטיות.
● ניתוח בעמוד השדרה – איחוי עמוד השדרה עשוי לעזור בגרימת יציבות לעמוד השדרה של אדם, מה שמפחית את הכאב במידה ניכרת.
אחרי הניתוח חובה אף למלא את הצרכים בנידון לווידוא הנוחיות של הילד. כאשר ילד/ה מתאושש/ת, יתכן, כי יותאמו לו/ה סדים, גבסים, או אמצעי עזר אורתופדיים, לייצוב הגפיים של הילד.
כל הניתוחים, הקשורים לשחרור כאב ול-CP, נחשבים בטוחים, ברם אולם כל ניתוח טומן בחובו את הסיכון לזיהומים, או לתגובה להרדמה.
הכיצד תשפיע ההתמודדות עם הכאב על הילד שלי?
ההתמודדות עם הכאב נחשבת לחלק בטוח ונחוץ לטיפול ב-CP. כל הליך, במיוחד אלה הפולשניים מטבעם, טומנים בחובם סיכונים כלשהם. הסיכונים הללו כוללים זיהומים, תוצאות בלתי רצויות, או תגובות בלתי רצויות להרדמה. עם זאת הסיכון האמיתי הוא, שאם אין מתמודדים עם הכאב כהלכה, יחווה הילד חיים מלאים כאב.
ילדים, אשר לא מתמודדים עם הכאב, או אשר חווים התערבויות בלתי מוצלחות, עלולים לחוות:
● תסכול
● פחד, או חרדה
● דכאון
● התבודדות חברתית
● חוסר יכולת להתמודד
התמודדות עם כאב של ילד/ה ביעילות תוודא, כי הילד/ה יכול/ה להגשים את מטרותיו/ה מבחינה פיזית, פסיכולוגית, תפקודית וחברתית. היותו/ה נטול/ת כאב תאפשר לילד/ה לשגשג, להשתתף בטיפולים, שנועדו לשפר את חייו/ה, וליטול חלק בכל הפעילויות, אשר מהם נהנים ילדים אחרים בגילו/ה.
מי מנהל התמודדות עם כאב?
התמודדות עם כאב כרוכה בשיתוף פעולה רב. גישה מולטי-דיסציפלינרית קובעת, כי אם כאבו של הילד מובהק דיו, יתערבו כל חברי הצוות הרפואי של הילד ומומחים אחדים.
בשנים האחרונות זוהתה העובדה, כי סובלים אמריקנים רבים מכאב כרוני, על-ידי הקהילה הרפואית. הדבר מחזק את הפעולות הרפואיות, אשר סגולתן התמודדות עם כאב. בצד זאת הרופאים, המטפלים בכאב בתחומים האלה, ככל הנראה, באים מתחומי התמחות שונים.
מנקודת מבט פרקטית, לעומת זאת, הורה לא בהכרח צריך לחפש טיפול בכאב בעבור הילד שלו ב-“pain management center” [מילולית: מרכז לטיפול בכאב]. על הרופא של הילד להיות מסוגל לעבוד יחד עם פיזיותרפיסטים ועם מרפאים בעיסוק לצורך העיסוק בכאבו של הילד. הוא יכול להפנות את הילד למומחה, אשר ביכולתו להתערב בצורה מעמיקה יותר.
מאידך גיסא, טיפול בכאבו של ילד גורם להורה לשחק תפקיד, לוודא לגבי סוגיות, שטרם טופלו, מהערכה התחלתית ועד מסקנה בנוגע לטיפול – בשתיהן הוא עוסק.
התמודדות עם כאב מתבצעת בכמה מערכים:
● במרפאות
● במרפאות כאב
● בבתי חולים
● אמצעי סיוע לחיים
● בתי אבות
● מרכזי שיקום
● מרפאות לטיפול
גישה אישית להתמודדות עם הכאב של הילד ועם צרכיו בנידון תהווה את הגורם המכריע במונחים של המקצוע היעיל בעבור הילד. אם הילד נפגע CP קל, אולי תורכב ההתמודדות עם הכאב מפיזיותרפיה, או מריפוי בעיסוק גרידא, ומתרופות, הניתנות באופן שגרתי. במקרים אחרים יעורבו מומחים אחדים בהקלה על הכאב של הילד.
במשך ההערכה ההתחלתית י/תבחן רופא/ת ילדים את החומרים הרפואיים של הילד וי/תבצע בדיקה פיזית. יתכן, כי הוא/היא גם י/תזמין בדיקות כדי לעזור לאתר את מקור הכאב של הילד. ההערכה הזאת תעזור לקבוע, את מי כדאי לערב בהתמודדות עם הכאב וכמה נרחבת ההתערבות, למעשה.
חלק מהמומחים, אשר עשויים להתמודד עם הכאב, כוללים:
● אורתופד – רופא/ה אורתופדית, המתמחה בעיקר בהפרעות בעצמות ובשרירים, המהוות מקור כאב נפוץ בקרב ילדים נפגעי CP. הוא/היא יכול/ה לאבחן ולבחור טיפולים – כולל ניתוח, אשר יסייע לפתור בעיות כסוגיות שרירים ושלד, או כתנועות שרירים בלתי נשלטות בלוויית מצבים אחרים.
● נוירו-כירורג – נוירולוג, המתמחה באבחון מצבי המוח ובטיפול בהם, במערכת העצבים המרכזית ובעמוד השדרה. נוירולוג יהיה מסוגל לקבוע, אילו זרמים במוח עלולים לתרום לכאב של הילד, או לפגוע ברמות שיווי המשקל שלו ובכוח שלו.
● ראומטולוג – מומחה, המטפל במחלות אוטו-אימוניות ובמחלות ראומטיות, אשר גורמות דלקת פרקים ורקמות רכות. יותר מכל ייעץ ראומטולוג, אם יפתח הילד דלקת פרקים ניוונית.
● נוירולוג – רופא, המתמקד בפתרונות, שאינם כירורגיים, לכאב של הילד, המערבים את המוח, את מערכת העצבים המרכזית, או את עמוד השדרה.
● רופא שיקומי – רופא, המתמקד במחלות כרוניות של מערכת השרירים והשלד. רופא שיקומי מחפש פתרונות, שאינם כירורגיים, וטיפולים בלתי פולשניים להקלה על הכאב של הילד.
● רופא ילדים, או רופא מטפל ראשוני – רופא/ת ילדים רגיל/ה עומד/ת לקבוע את השורה הראשונה להגנה מפני כאב. במקרים מרובים יכול/ה רופא/ת ילדים לזהות מקורות כאב ולקבוע תרופות, או פתרונות אחרים להורים. מאידך אולי י/תפנה את הילד למומחה, אשר לספק לו פתרון מקצועי יותר.
● אח מומחה – אח, אשר עבר התמחות, אשר יכול לאבחן סוגיות אחדות, הגורמות כאב, ולטפל בהן. יותר מכל מבצעים אחים מומחים הערכות ועובדים בשיתוף עם רופאים.
● פיזיותרפיסט – בעל מקצוע, המסייע לאנשים בעלי מגבלות לחדד את ההתניידות שלהם ואת יכולתם להתנועע. פיזיותרפיסט יכול להגות דרכים, אשר בהן יכול/ה ילד/ה לחזק את התנועתיות שלו/ה, מה שימזער את הלחץ על המפרקים, על השרירים ועל העצמות, מה שימזער את הכאב ואת הנזק.
● מרפא בעיסוק – מטפל, אשר מסייע לילד לפתח קואורדינציה, מיומנות וכוח, כך שיוכל הילד למלא משימות, אשר דורשות את השימוש במיומנויות מוטוריקה עדינה.
● כירופרקט – בעל מקצוע, המתמקד בשחזור יישור תקין של עמוד השדרה ובתנועתיות תקינה של מפרקי הגוף. הודות לעיסוק בשתי הסוגיות האלו עשוי הכאב, אשר נגרם עקב יישור לקוי ועקב תנועתיות לקויה של המפרקים, לפחות באופן מובהק.
● מעסה – בעל מקצוע, המתמקד ברקמות רכות ובשרירים. תודות להפעלת הרקמות רכות ידנית מפחיתים מעסים את הכאב תוך עזרה בשיפור מחזור הדם באזורים פגועים.
אילו הסמכות צריכים המתמודדים עם הכאב לקבל?
אין הסמכה אחת, או רשיון אחד, אשר נדרש המתמודד עם הכאב לקבל. בניגוד לכך, כל בעלי המקצוע, המספקים תרופות, או טיפול, צריכים לענות על דרישות הסמכה אינדיבידואליות בשביל לתרגל את ההתמחות שלהם.
רצוי לכל בעלי המקצוע מהתחום הרפואי לעבור את ההכשרה הדרושה, את ההתמחויות הדרושות, להשיג את המענקים הדרושים ואת התעודות האחרות הדרושות לתרגול התחום שלהם. דרך קלה לקבוע, האם רופא בעל התעודות הדרושות הוא הראוי להצהיר בפני המחלקה הרפואית, שבה נמצא הילד, כי עליה לגלות, מה הדרישות האלה. הואיל והצעד הנוסף לעבר הענקת רשיון נדרש בשני המצבים, מן הראוי, כי תהיה המחלקה הרפואית מסוגלת לומר לכם, האם ענה הרופא על דרישות הרשיון (אשר כוללות תעודה) והאם התעודות של בעלי המקצוע מהתחום הרפואי מעודכנות.
כיצד להבין וכיצד לאבחן, אם ילד, שאינו מסוגל לדבר, חווה כאב
לקבוע, האם חווה פרט, שאינו מדבר, כאב, עלול להיות קשה. ילדים עלולים להיות חסרי היכולת לזהות את הכאב ולתארו. ויכולתם של הורים לאבחן אינדיקציות לכאב ולפענחן מוגבלת בגלל נסיונם הדל, או בגלל הכשרתם הדלה.
מתוך מגמה להעביר מבוגרים, הסובלים ממגבלות אינטלקטואליות, או התפתחותיות, מטיפול במוסדות למערכים, המבוססים על הקהילה. ספקי שירותי בריאות רוכשים יותר ויותר ידע לזיהוי כאב בשיטות הערכת כאב חלופיות.
מחקרים מורים, על כך שפרטים בעלי מגבלות התפתחותיות, כולל CP, חווים במידה רבה יותר מצבים בריאותיים אקוטיים וכרוניים, דורשים יותר הליכים כירורגיים ורפואיים ובהם הכאב יותר שכיח. עדיין חדשות לבקרים כאבם אינו מטופל במידה מספקת, או שאינו מטופל בכלל, מפאת חוסר יכולת לזהות רמות כאב, או להעריכן.
פרטים, המסוגלים לתקשר בדבר רמות הכאב שלהם, מעודדים לדווח על הכאב שלהם כמיטב יכולתם, בשונה מכך ישנם מדדים התנהגותיים להערכת כאב בקרב פרטים, אשר אינם מסוגלים לדווח בעצמם. מדדים אלה מפורטים ב-” Pain Assessment in the Nonverbal Patient: Position Statement with Clinical Practice Recommendations” ” [הערכת כאב בקרב מטופל[ים], שאינו[ם] מדבר[ים]: עמדת מצב לצד המלצות קליניות ליישום], אשר פורסם ב-2006 ב-” American Society for Pain Management Nursing”, או ב-“ASPMN”.
ה- ASPMN ממליץ על צעדי ההערכה הבאים בעבור מבוגרים:
● דיווח עצמי
● חיפוש אחר גורמים פוטנציאליים לכאב
● תצפית בהתנהגויות מטופלים
● דיווח חלופי על כאב ועל שינויי התנהגות/פעילות
● ניסוי משככי כאבים
● קביעת הליך להערכת כאב
● שימוש במדדים התנהגותיים להערכת כאב, כיאות
● מזעור הדגש על אינדיקטורים פיזיולוגיים
● הערכה חוזרת ותיעוד
בעבור תינוקות ובעבור ילדים, שטרם מדברים, מומלצים צעדי ההערכה הבאים:
● דיווח עצמי
● חיפוש אחר גורמים פוטנציאליים לכאב ולאי נוחות
● תצפית בהתנהגויות ילדים
● בדיקת אינדיקטורים פיזיולוגיים
● שימוש במדדים התנהגותיים להערכת כאב, כיאות
● הסתמכות על מישהו אחר (משפחה, או חברים), המדווח על כאב
● תחילת ניסוי משככי כאבים
מדדים התנהגותיים להערכת כאב בעבור ילדים, שאינם מסוגלים לתקשר, יכולים לכלול:
● את סקאלת הכאב של בית החולים לילדים ב- Eastern Ontario
● CHIPPS
● סקאלת התנהגות נוחה
● בכי
● סקאלת מצוקה לרכים נולדים, שעברו אוורור
● אמצעי התצפית “Faces, Legs, Activity, Cry, Consolability” [סרגל FLACC] [סרגל כאב]
● סקאלת “Douleur Enfant Gustave Roussy”
● פרופיל כאב של פגים
● סקאלת הכאב לתינוקות “Riley”
● סקאלת הכאב של אוניברסיטת בית החולים לילדים “Wisconsin” בעבור ילדים, שאינם מדברים, ובעבור ילדים, שטרם החלו לדבר.
לחיפוש תרופות ולבדיקה, האם הן מאושרות על-ידי ה-FDA בקרו ב- FDA Approved Medications.