ייחודי, או שונה? – ניקול ברט
אילו היה עליי לתאר את בני בן השנתיים, כריסטיאן, הייתם צוחקים וחושבים, “פעוט טיפוסי”, הוא מאד מאפיין את גיל שנתיים הנורא, כאשר הוא רוצה, התקפי זעם, התרסה ורעידות שפתיים בשפע: הוא אף עצמאי בצורה אלימה, ולמעלה מכך, פעוט רגיש, אמפתי.

הוא אוהב לשחק עם אחיו הגדול בן ה-8 ומגיע לשלב הידיעה, כיצד להציק לו. הדבר לקח לו שנתיים ותו לא, אך עתה זו אומנות טהורה בעבורו! הוא רוקע ברגליו ומחמיץ פנים, בעודו רוצה את דרכו שלו. הוא מחבק ילדים, אשר בוכים, מפני שהוא רוצה לגרום להם להרגיש טוב יותר. הוא דורש חטיף צ’יפס בכל הזדמנות, הוא היה חי עליו, לו נתנ∙ו לו. הוא פצצת אנרגיה, אשר מפסיקה לפעול, אך ורק כשמתחילה תכנית הטלויזיה האהובה עליו. הוא צוחק אל מול פנים מצחיקים וצוחק עוד יותר, בעת מחקים את שלו. הוא גם קופץ על הכל ועל כל דבר, אשר יקרב אותו למטרה שלו, למשהו, אשר בסופו של דבר לא מרשים לו.

כמו-כן גובהו 63 סנטימטרים. הוא רץ בין הרגליים של כולם, כולל של אחיו הגדול בן ה-8. עליו לצעוק לעזרה כדי להוריד את הצעצוע האהוב עליו מהספה. הוא רץ אחרי שני ילדים אחרים בני שנתיים, מתאמץ להשתוות אליהם כמיטב יכולתו ונעשה מתוסכל, בעת שאינו תמיד מסוגל לעשות את אותו דבר. מתאימים לו רק בגדי תינוק בן 6-9 חודשים, אשר שרווליהם מקופלים כלפי מעלה, ומידת הנעליים שלו עולה במספר אחד בלבד בשנה.

הוא סובל מצורת גמדות. אכונדרופלזיה, אם לדייק.

הדבר לא עוצר אותו. לפעמים הדבר מעודד אותו להשתובב. אני משוכנעת, כי אפילו בגיל שנתיים ולא יותר, הוא למד להשתמש בו לתועלתו. בכל קבוצת פעוטות, אשר אליה הלכנו, הייתה לו פמליית ילדים, אשר עזרה לו (בעיקר ילדות קטנות) לעמוד בהוראותיו. נשמרו למענו המקומות הטובים ביותר בשולחן החטיפים. מקומו ראשון בתור למגלשה. הוא זכה להערצה וכמעט למעמד של סלבריטי בקרב המבוגרים.

חשוב יותר, אנחנו לא עוצרים אותו. אם הוא רוצה לנסות לטפס על המגלשה הכפולה ממסת הגוף שלו, אנחנו יכולים לסייע לו פעם, או פעמיים, ואחר להשאיר זאת לו. אם הוא רוצה לרוץ מסביב עם שאר הפעוטות, על אף שהוא לא מסוגל לעמוד בקצב שלהם, הוא רץ. אם הוא רוצה ללכת, במקום להתקדם ממקום למקום בעגלה שלו, כך שיוכל לקפוץ בשלוליות, ללא ספק הוא מסיים ספוג ושמח.

כל כך הרבה דברים שונים עושים ממנו, מי שהוא. האכונדרופלזיה מהווה אך ורק חלק מהם. כן, פירוש הדבר, שהוא שונה, ויזואלית ופיזית, אבל בראש ובעינינו? לא, הוא לא שונה. האם הוא מיוחד? כן. ייחודי? בהחלט. אולם אם כן, כל ילד שונה, ייחודי, מיוחד. פשוט קיים בו אלמנט נדיר, הגורם לייחודיות הזו.

כריסטיאן מהווה את הילד הקטן הממוצע, בעיניכם. פשוט קטן יותר מהרוב. ואין סיכוי, שזה יעצור אותו.