החינוך המיוחד מוגדר הוראה המעוצבת באופן ייחודי כדי לתת מענה על הצרכים המיוחדים של ילדים עם ליקויים, נכויות וקשיים מתמשכים. הוא התפתח במטרה להתאים את הלמידה לצורכיהם המיוחדים של התלמידים, בהנחה שלתלמידים עם קשיים כגון פיגור שכלי, לקות למידה, נכות נפשית פגיעה חושית וקשיים מתמשכים אחרים יהיו קשיים בתהליכי הלמידה הרגילים. ביסוד תפיסה זאת עומדים הערכים החברתיים שוויון ושילוב – כלומר ההכרה בזכותו של התלמיד לשוויון הזדמנויות בחינוך ובד בבד החתירה לשילוב חברתי עם ילדים ללא ליקויים ולשילוב בעתיד בחברה הרגילה.
תלמידי החינוך המיוחד זקוקים לתוכנית לימודים מיוחדת, לחומרי הוראה מותאמים, לתנאים שונים בסביבה הלימודית ולשיטות לימוד מיוחדות; כל זאת, כדי שהלמידה שלהם תהיה יעילה. הילדים מאותרים ומאובחנים כילדים עם צרכים מיוחדים לנוכח התפיסה כי ללא התאמה מקצועית של דרכי ההוראה לא יוכלו ללמוד את הכישורים ואת התכנים שלומדים בני גילם, ליהנות משוויון הזדמנויות במהלך התפתחותם ולהגיע לשילוב בחברה.
