מצורפת טבלה ובה פירוט של ארבע מערכות סווג לרמות תפקוד לילדים ומתבגרים עם שיתוק מוחי בארבעה תפקודים: מוטוריקה גסה וניידות; תפקודי ידיים (שני סיווגים בחלוקה לגילאים;( תפקוד תקשורתי ותפקודי אכילה. מערכות סיווג אלו מבוססות על מודל ICF של ארגון הבריאות העולמי Organization( Health )World ומקורן בשונות הרבה, המאפיינת את היכולות התפקודיות של ילדים ומתבגרים עם שיתוק מוחי ובתפיסה שסווג היכולות והמגבלות יקדם תקשורת בין אנשי מקצוע ומשפחות. כל ארבעת מערכות הסיווג מפורסמות ללא עלות ותורגמו למספר שפות, לעברית תורגמו כולן למעט סיווג לרמות תפקוד של תפקודי ידיים לגילאי 1-4 שנים. ביחד, הן מספקות תמונה על יכולותיו התפקודיות של הילד והמתבגר.

מטרות השימוש במערכות הסיווג: .1 יצירת שפה אחידה ומובנת בין אנשי מקצוע שונים, ילדים ומתבגרים עם שיתוק מוחי ובני משפחותיהם; 2 . קביעת מטרות ותוכנית התערבות המכוונות לתפקוד תואם ליכולות; .3 מתן שירותי שיקום יעילים; .4 התאמת טכנולוגיה מסייעת ; .5 השוואה והכללה במחקר. כיוון שרמות התפקוד מבוססות הופעה בחיי היומיום ,)performance( מומלץ לקבוע את רמות התפקוד בהתייעצות משותפת עם הורים, ילדים ומתבגרים ואנשי מקצוע ממקצועות בריאות שונים.

הגדרת הסיווג התפקודי בתחומים השונים לתלמיד במערכת החינוך מתבצעת בתהליך הכרות עם התלמיד לקראת כתיבת התכנית האישית שלו (תל”א או תח”י.) במידה והתלמיד נקלט במערכת החינוך עם דוחות קודמים הכוללים ציון סיווג לרמות תפקוד בתחומים השונים יש להתחשב בסיווג הקיים בדוחות. ציון רמות התפקוד צריך לבוא לביטוי בכל התכתובת על התלמיד, כנהוג בעולם, דהיינו בדוחות הנכתבים על התלמיד לקראת ישיבת תל”א / תח”י, בדוחות לקראת ועדות מתוקף חוק ( ועדות רב מקצועיות וועדות זכאות,) בדוח סיום טיפול, בדוחות לגורמים בקהילה, בתכתובת עם הורים ובשיח עם התלמיד, בהתאם ליכולותיו ולהבנתו.

חשוב לציין כי מערכות הסיווג אינן מדדי תוצאה ולכן מטרת התערבות אינה יכולה להיות שינוי ברמת הסיווג של התלמיד. כמו כן, שיטות סיווג אלה מתאימות רק לילדים ומתבגרים עם שיתוק מוחי ולא לילדים ומתבגרים עם לקויות מוטוריות מסיבות אחרות כגון מחלות ניווניות.