מבוא להידרותרפיה
המים
מים הם מקור החיים. עובר גדל ומתפתח בעודו שרוי בתוך נוזל מי השפיר ברחם. המים נמצאים, בעצם בכל מקום בחיינו ומהווים מרכיב חיוני להישרדות שלנו. הם נמצאים באוויר שאנו נושמים, בסלעים, באדמה ובתוך קליפת כדור הארץ.המים מכסים כ 70 אחוז של שטח כדור הארץ. בגוף של אדם בוגר, המים מהווים כ 70 אחוז מגופו.
מאז ומעולם המים היוו מקור להקלה והרגעה. החל מילדים שקופצים לאגם קר ביום קיץ חם, והמשך ברחצה במעיינות חמים טבעיים בימים קרים. (בארץ מכירים את חמת גדר בצפון, חמי געש, חמי יואב וכו’).
תפיסת המים כמקור לריפוי גופני ונפשי נעוצה בתרבות המצרית לפני למעלה מ4000 שנה. מאוחר יותר גם ביוון וברומא הכירו בסגולות הריפוי של המים ובנו בתי מרחץ ציבוריים שנועדו למטרות טיפוליות (רחצה וטיפול עצמי). היו נפוצים ברחבי אירופה וגם בארצות הברית. לעיתים הסיטו מים ממקור של נביעה אל בית מרחץ שכזה. גם ביהדות יש תפיסה של מים כמקור מטהר- מקווה. גם ביפן, בסין ובהודו המים נתפסים כבעלי תכונות מרפאות.
המים מהווים אתגר לחוקרים, המנסים להבין את תכונותיהם הייחודיות. מירקם המים משתנה ללא הרף ונמצא בתנועה מתמדת. צמיגות המים פועלת בדיוק הפוך מיתר הנוזלים. המים הם עדיין בגדר תעלומה.
הידרותרפיה
במחצית המאה ה-19 הגיעה מאנגליה לארה”ב שיטת טיפול במים מחוממים ולקראת תחילת המאה ה-20 החלה להתגבש ההידרותרפיה המודרנית כפי שהיא מוכרת כיום. המילה הידרותרפיה מקורה ביוונית: הידרו= מים, תרפיה= טיפול.
המים הם דרך מצויינת לשחרור המתחים הפיסיים והנפשיים בגופנו. כשהגוף שלנו נמצא במים , אנחנו מרגישים טוב יותר, קלים יותר, נקיים ואופטימיים. השרירים יכולים “לנוח” והמתח הפיזי והנפשי פוחת. מים משפרים את ההרגשה שלנו לא רק בזמן הטבילה בהם, אלא גם מעצם ההתבוננות בהם בלבד או האזנה לצליל הזרימה שלהם. רובנו נעדיף לנפוש בסמוך למקורות מים..
במאה ה 20, חלה עלייה הדרגתית בשימוש במים ככלי טיפולי, וענף ההידרותרפיה החל להתפתח.
הידרותרפיה הגדרה:
“תכנית טיפול בבריכה, שתוכננה ספציפית לאדם כדי לשפר את תפקודו הנוירו- מוסקולרי- שלדי, המועבר ע”י מדריכים מוסמכים בתוך בריכה מחוממת שתוכננה במיוחד להידרותרפיה”.
נוירו- קשור למערכת העצבים, מרכזית ופריפרית
מוסקולרי- שרירים ורקמות חיבור
שלדי- עצמות ומפרקים
בהמשך הורחבה ההגדרה לטיפול רחב יותר הנוגע גם בחלק הרגשי ומכוון לשיפור התפקוד בכל תחומי החיים.
תכונות המים:
מערבולות-
חוק ברנולי- תנועה במים יוצרת לחץ גבוה לפני העצם הנע ולחץ נמוך מאחוריו, המים נוטים לכיוון הלחץ הנמוך מה שיוצר אפקט יניקה. ככל שהתנועה מהירה יותר האפקט חזק יותר.
צפיפות, צמיגות והתנגדות-
צפיפות– כל חומר מורכב ממולקולות. מושג הצפיפות מתייחס לכמות החומר (המולקולות) ביחידת שטח. המים צפופים יותר מאויר. (דוגמא: מספר אנשים קטן בחדר נתון לעומת מספר אנשים גדול באותו החדר). לכן במעבר הגוף בתוך המים מרגישים את החיכוך עם החומר זו הצמיגות, ואת ההתנגדות. ככל ששטח הפנים גדול יותר החיכוך גדל ואיתה ההתנגדות. אם רוצים להעלות דרגת קושי של תרגיל במים- כדאי להעלות את מהירות התנועה של האדם או/ו להגדיל את שטח פנים (הליכה קדימה לעומת הליכה הצידה לדוגמא), כך תהיה יותר התנגדות של המים והאדם יצטרך להפעיל יותר כוח= לחזק את השרירים.
צפיפות המים תלויה גם בחום שלהם. בגדול מהירות התגובה במים איטית פי 16 מזו שבאויר.
כוח הציפה
חוק הציפה של ארכימדס-“גוף המושקע בנוזל יידחק כלפי מעלה, בכוח השווה למשקל הנוזל, שאותו דחק הגוף”. (“אאוריקה”).
כוח הציפה הוא כוח הפועל בכיוון הפוך מכוח הכובד. הגוף הנמצא בתוך המים דוחק מים בנפח זהה לשלו. הן לגוף הדוחק והן למים הנדחקים יש צפיפות. מכאן נובע שאם צפיפותו של הגוף קטנה מצפיפותו של המים אזי הגוף יצוף ואם להפך – הוא ישקע. חומר שצפיפותו קטנה יותר, צף על גבי נוזל שצפיפותו גדולה יותר. לכן עץ צף על פני המים, וברזל שוקע במים. בהקשר של מים , צפיפות יחסית זו מכונה משקל סגולי.
משקל סגולי של מים- 1
משקל סגולי של אדם ממוצע- 0.998
לחץ הידרוסטטי-
חוק פסקל – “לחץ הנוזל מתפשט באופן שווה על פני שטח של גוף בעומק נתון”. לחץ גדל עם עומק הנוזל, ככל שהמים עמוקים יותר, הלחץ חזק יותר. למה זה משנה לנו מבחינת הטיפול?- דוגמא- החזר ורידי מהרגלים (דם זורם מכיוון לחץ גבוה ללחץ נמוך) האם הלחץ ההידרוסטטי קשור לכוח הציפה?- כן, בגלל הפרשי לחץ מעמוק לרדוד, יש כוח שדוחף מעלה.
אפקט מטאצנטרי-
אפקט מטה צנטרי- היחס בין מרכז הציפה (מרכז הנפח הטובל), לבין מרכז הכובד (מרכז הגוף שעליו פועל כוח הכובד). באופן כללי בפיזיקה- כשסכום כוחות הפועלים בכיוונים מנוגדים הוא שווה- אז סכום הכוחות הוא 0- יש שיווי משקל. כשסכום הכוחות אינו שווה הכוח החזק יותר מנצח (שוקע או צף). כשסכום הכוחות אינו שווה וגם הם פועלים בכיוונים שאינם מנוגדים אחד מול השני, נוצר מומנט סיבובי.
במים השפעת כוחות אלו תלויה ב:
-מנח הגוף
-בעומק המים, ככל שהגוף טבול יותר כוח הציפה משפיע יותר מכוח הכובד ולהיפך.
-התנגדות הגוף כנגד הכוחות- תלוי בחוזק שרירים שליטה בנשימה וכו’
הטיפול במים
התכונות הפיזיקליות של המים מאפשרות עבודה פיזית ושיקומית במים. השיטה מנצלת את התכונות הפיזיות של המים והשפעתן על הגוף- כדי לעבוד ולשפר את תפקוד האדם.
מטרתו להביא את האדם לתפקוד מקסימלי במסגרת המגבלה. לשפר את המגבלה אך במקביל לפתוח לו אפשרויות תנועה נוספות במסגרת המגבלה שישפרו את איכות חייו.
תלות במרכיבי האשיות-
דוגמא- מוטיבציה וכוח רצון, סף תסכול.
יכול להיות אדם עם פגיעה קלה אך קושי בחלק הריגשי, לעומת אדם עם פגיעה קשה וכוח רצון אדיר.
תלות בגורמים סביבתיים-
דוגמא- אדם עם תמיכה משפחתית רגשית ופיזית לוקחים מחזירים וכו’. גורמים ארגונומיים בבית (מדרגות, אמבטיה וכו’)
תכונות “רגשיות”
יש שיטות טיפול במים שעוסקות יותר בחלק הרגשי. גם פה מנצלים את תכונות המים, שחלקן לא מפוענחות עד תום, לצורך שיפור התחושה הפנימית ותחושת הwell being של האדם.
הסתגלות לבריכה
- הסתגלות גופנית סנסו- מוטורית:
הסתגלות סנסורית:
ויזואלית- השתקפויות
אודיטורית-קולות, אקוסטיקה, בתוך המים שקט.
ריחות- כלור, ריח גוף של אנשים.
טעם- מים.
מגע- מגע קרוב בין מטופל למטפל (לא טרוויאלי), מגע המים על הגוף, טמפרטורת המים.
פרופריוספציה- איבוד תחושה עמוקה של הגוף, בתוך המים תחושת ניתוק.
ווסטיבולרי- שיווי משקל: המים מחזיקים.
הסתגלות מוטורית: תנועת הגוף- איטית. תנודות הגוף. תחושת הציפה (איבוד שליטה).
- הסתגלות נשימתית–
נשימה במים-
זה חלק גדול ממה שנרצה להשיג במים במהלך הטיפול על מנת להפיק ממנו את המקסימום, ללא הסתגלות נשימה לא נוכל להשיג ביטחון מלא במים, לא נוכל להשתמש בכל הפוזיציות שהמים מאפשרים.
למה בכלל חשובה לנו ההסתגלות?
- בטחון גופני (physical confidence) ¬ בטחון עצמי (self confidence)
- שליטה גופנית (physical control) ¬ שליטה עצמית (self control)
- דימוי גוף (Body image) ¬ דימוי עצמי (self concept)
- הנאה (pleasure) ¬ הרפיה וסיפוק (relaxation & satisfaction)
- עצמאות גופנית ותנועתית ¬ הפחתת התלות הפסיכולוגית
ביטחון גופני מביא לביטחון עצמי. השליטה בגוף נותנת לאדם תחושה של שליטה בסיטואציה ובחייו. מכאן מתפתח דימוי גוף ודימוי עצמי חיובי (לעיתים נפגע מאוד בעקבות פגיעה פיזית). כשאדם לא במתח וחש שליטה הוא נהנה יותר- ואז גם רפוי יותר וזה תנאי לבריאות החלמה ושיקום.
מטרת העל בטיפול ההידרותרפיה
מטרת על בטיפול הידרותרפיה היא תמיד תמיד – תפקודית:
דוגמא?
יעבור בכוחות עצמו מכיסא למיטה/ לשירותים וכו’
מטרות הביניים נועדו לאפשר בסופו של דבר את מטרת העל: לפי הדוגמא-
- שיפור תנועתיות מפרקים- הפרדה גב- אגן (רוטציה)
- עלייה בכוח שריר- ידיים, רגליים
- הקניית דפוס תנועה תקין- ביצוע יעיל אנרגטית
- סיבולת- שיוכל לעשות מספר פעמים ביום
- טווחי תנועה- טווח הידיים בהתאם לכסאות שונים וכו’
- יציבות שיווי משקל- בעמידה לצורך המעבר
עקרונות כלליים בעבודה עם ילדי CPבמים
עצמאות עצמאות עצמאות!! זה מה שיעבור כחוט השני לאורך כל הדרך.
1.נשימה חופשית במים:
לימוד הנשימה החופשית במים חייב להיעשות בהדרגה. זה הבסיס לכל הפעילות במים. זה מה שיאפשר את העצמאות והביטחוןבמים וזה מה שיאפשר את השימוש בכל המנחים והאפשרויות שהמים מציעים.
אצל חלק מן הילדים נוצר מצב של שאיפה במקום נשיפה רצונית. במקום להוציא אוויר במים הם ישאפו מים, שעלולים לגרום להם לחנק.
אצל חלק מילדי CP נלוות לעיתים פגיעה בכושר הדיבור. למידת הנשיפה מחזקת את שרירי הפה והלסת, ומאפשר לילד שליטה טובה יותר על ריור ודיבור.
2. מנחים ומעברים :
בעבודה עם ילד CP ספסטי העבודה עדינה ואיטית. תתכן בהתחלה עליית טונוס בשל חרדה, קור, התרגשות וכו‘ ורק בהמשך הטיפול תושג הרפיה והטונוס ירד.
בעבודה עם ילד היפוטוני דגש על חיזוק, עבודה נמרצת ומהירה, עדוד קפיצות, טיפוס וכו’ לשם העלאת הטונוס.
אצל רבים מילדי ה- CP קיים מצב של כיווץ ומתח שרירי בלתי רצוני, מטרת הלמידה הראשונית היא ללמדם להרפות את שרירי גופם שתאפשר להם “ציפה שקטה” על הבטן או על הגב וכמובן מעברים חלקים ויעילים בין המנחים השונים במים (עמידה, ציפה)
יישור הצוואר עלול להגביר את טונוס הפשיטה (אקסטנסורי) בגב, תגובה זו במידה ומתרחשת בזמן מנח גב מונעת אפשרות להרפיה וציפה עצמאית.
מאותה הסיבה כאשר שוחים על הבטן יש להקפיד שהשחיין יוכל להכניס את ראשו למים וזאת על מנת להשיג תנוחה ניטרלית של הראש ולהימנע מפשיטת יתר בצוואר.
אצל חלק מילדי CP קשה ומורכבת העמידה משום שקיימת בעיה בשיווי משקל וקורדינציה. דבר זה בא לידי ביטוי ביכולת לעבור ממצב של עמידה לשכיבה, ומשכיבה לעמידה. תירגול קל יותר במים של עמידה ומעבר בין מצבים עם הפחתה בהשפעה של כוח הכובד.
שליטה על מנחים שונים של הגוף גורמת לילד תחושה שליטה בגופו, ומגבירה את הביטחון העצמי והמוטיבציה להמשיך בלימוד השחייה במים.
- שחייה:
למידת השחייה בהדרגה ובאיטיות תאפשר לשלוט בצורה מרבית על התנועה תוך התאמה ליכולתם הגופנית ולכושר תפיסתם השכלית. המטרה הסופית בלימוד שחייה היא להתאים את הסגנון הנלמד ליכולתו הטבעית של כל שחיין תוך דגש על הסגנון המקורי.
רבים מילדי שיתוק מוחין משתתפים בחוגי השחייה השונים גם לצורך שיפור תפקודי בחיי היומיום וגם כחלק מפעילות פנאי משמעותית ומעצימה לצורך הנאה ופעילות חברתית. לעיתים, דווקא בסביבת המים הם יכולים להיות לגמרי עצמאיים ותפקודיים.
היתרונות של טיפול הידרותרפיה
- הרפיה- בזכות הירידה של כוח המשיכה, וחום המים. תחושה טובה. הפחתת כאב.
- תרגול מבלי חשש מנפילות בזכות צפיפות המים והלחץ ההידרוסטטי.
- יתרונות חברתיים ופסיכולוגיים- מפגש עם ילדים נוספים. סביבה אחרת מאפשרת מעבר ל- מצב רוח אחר יותר משחקי והיתולי.
- תרגול לא מסורבל- ללא הבגדים
- לימוד מחדש של מיומנויות באופן הדרגתי, בזכות הצמיגות של המים החיכוך גדול יותר ולכן התנועה איטית יותר.
- העצמת היכולת לעומת המוגבלות- שינוי הסביבה פותח אופציות חדשות שלא קיימות ביבשה.
חסרונות הטיפול במים
- הסתגלות- פחד ממים, בושה (בגד ים) והסתגלות לכל המרכיבים של סביבה שונה. (גורמים תחושתיים, רגשיים, חברתיים וכו’)
- זמן טיפול מוגבל
- זיהומים (המים מעבירים חיידקים וזיהומים במהירות גדולה)
- תפעול יקר (קופות החולים לא נוטות לאשר טיפולי מים בקלות)
- מחסור במחקרים- חוסר ביסוס מדעי על אפקטיביות הטיפול (היום העולם הולך לכיוון של avidance base )- כלכלי
קונטרא אינדיקציות
מקרים שלא יוכלו להיכנס לטיפול במים או יצטרכו לבצע התאמות:
- מחלות לב- המים החמים גורמים לשינויים בזרימת הדם ולירידה בלחץ הדם.
- מחלות כליות קשות- המים גורמים לזרימת דם מוגברת לכליה והגברת השתן.
- פצעים פתוחים גדולים- חשש לזיהומים
- מחלות ראות עם נפחי ראה קטנים- נפח ריאה הקטן מ1500 סמ”ק
- טרשת נפוצה- עשויים להיות רגישים לחום, יש לבדוק ראשית במים במקלחת, ואולי להתאים בבריכה עם מים חמים פחות
- בעיות באוזניים- חור בעור התוף
- רגישות לכימיקלים- כלור
- מקרים נוספים:
-מחלת קידני שהגוף לא מתמודד עם איבוד נוזלים (שקורה במים)
-מקרים שבהם יש פגיעה ביכולת לווסת את חום הגוף (הגוף מאבד חום במהירות במים)
-מקרים בהם יש רגישות בעור כגון לאחר טיפול ממושך בסטרואידים או בXRAY (המים הופכים את העור לרגיש יותר ממה שהוא כבר)
– גסטרוסטומי- צריך לסגור עם פקק מיוחד
-טרכאוסטומי- צוואר מחוץ למים
-קטטר- יש לנקז את השקית לפני הכניסה.
כמה הערות לסיכום:
- כל ילד יחיד ומיוחד – אין להתבסס על סוג הפגיעה בלבד. בהתאמת תכנית הטיפול במים לכל ילד יש להתחשב ב: מאפיינים הפיזיים הייחודיים שלו, באופיו, במוטיבציה שלו ובמאפיינים רגשיים, חברתיים וסביבתיים,
- יש לשתף את ההורים כחלק בלתי נפרד בקביעת מטרות הטיפול.
- יש ליצור שיתוף פעיל של הילד בתהליך הלמידה, חוויות של הצלחה ותהליך העצמה.
- המטפל נותן תמיכה משתנה לצד הזדמנויות רבות להתמודדות עצמית, במטרה להביא לעצמאות מקסימלית.
- שיתוף פעולה בין הגורמים השונים המטפלים בילד
