תסמונת West , שדווחה על ידי West בבנו שלו בשנת 1841 מוגדרת כשלישייה של פרכוסים מיוקלוניים שנקראים עוויתות בגיל הינקות ( ( IS – Infantile spasm וממצאים אלקטרוגרפיים אופייניים הנקראים ‘היפסאריתמיה’, ועצירתהתפתחות פסיכו–מוטורית ופיגור שכלי. הסימנים כה אופייניים, שניתן היה לחשוב שהתסמונת נגרמת על ידי מנגנוןמסוים אחד, אך למעשה קיימת הטרוגניות רבה של גורמים לתסמונת, המלצות למספר טיפולים שונים ופרוגנוזה לאאחידה. תסמונת West הוכרה רשמית כתסמונת פרכוסית של גיל הינקות ( ILAE Task Force, 1989 ). ). עוויתותבגיל הינקות ( Infantile spasms ) הם תסמונת הכפיון האפילפטית השכיחה ביותר בגיל הינקות – כ־ 50% מכללאירועי הכפיון בגילים חודש עד שנה. היארעות התסמונת היא 1:3200-3500 לידות חי. למרות שההגדרה ברורהומוחלטת, הרי שהשונות הרבה של הגורמים לתסמונת, של ההסתמנות הקלינית ושל הממצאים האלקטרואנצפלוגרפיםמקשה על קביעת המלצות ברורות לטיפול ולקביעת מתודולוגיה למחקרים. מטרתנו בסקירה זו היא להציג בפני הקוראים מהי מודיפייד־ היפסאריתמיה, מהם הגורמים ומהי הפרוגנוזה בעוויתות תסמיניות בגיל הינקות, ולהדגיש את חשיבות הזיהוי המוקדם של היפסאריתמיה מסוג זה לפי התקדמות הממצאים באא”ג .