משום כך אף שריר אינו מסוגל לגרום לברך להתכופף, והתוצאה הסופית היא ברך נוקשה. אף על-פי שהדבר יכול לגרום תחושה דומה לזו של ספסטיות, במרבית המקרים חלה סינרגיה מוטורית בעת פעולות ספציפיות, כהליכה. בעת ההליכה מתכווץ השריר בזמנים לא מתאימים, כך השריר, אשר בדרך כלל לא מתכווץ, חוסם בפועל את תנועת המפרק התקינה.
סינרגיה מופרזת בשריר מהווה בעיה מובהקת בקרב הרבה ילדים נפגעי CP. הטיפול בספסטיות הבסיסית לא יעצור את הסינרגיה בשריר, אף שלעיתים קרובות פיזיותרפיה מועילה לשיפור הקואורדינציה בשרירים ולפיתוח היכולת לשלוט בכיווצים בו זמניים אלה. בזכות טיפול מתאים ימשיכו שרירי הילד להשתפר עד גיל 8, או 10. דפוסי הכיווץ ניתנים לזיהוי על-ידי ניתוח הליכה, ולפעמים ניתן להעביר שריר לאזור, שבו הוא מתפקד כראוי, כמות שנעשה לשריר הישר ולשרירי מיתר הברך.