ילדים עם סרבול מוטורי עשויים לסבול מחולשת שרירים, קשיים בשיווי המשקל, סרבול, קשיים במוטוריקה הגסה ו/או העדינה, קושי בבקרה ושליטה בתנועתיות וכן הלאה. אלו עשויים להביא לקשיים תנועתיים (גמלוניות, “קלמזיות”, קושי בביצוע תנועות ותרגילים כדילוג, גלגול, קפיצה וכד’), “תאונות” הקשורות בקשיי ההתמצאות במרחב (היתקלות בחפצים, אחיזת חפצים לקויה המסתיימת בנפילתם) ולשליטה לקויה בתפעול חפצים (כדור, עיפרון, סולם בגן שעשועים).
סרבול מוטורי מופיע בקרב כ-6% מהילדים, כאשר התופעה מקושרת בדרך כלל לגורמים גנטיים, גורמים הנוגעים לסביבה הרחמית ו/או סיבוכים במהלך הלידה. רבים מהילדים המתמודדים עם סרבול מוטורי מופנים לטיפול בגילאי הגן או תחילת בית הספר היסודי מאחר והקושי שלהם באחיזת עיפרון והימנעותם ממשחקי כדור ופעילויות גופניות הופכים בולטים יותר. עם זאת, ניתן לזהות סימנים של סרבול מוטורי כבר בגיל הרך (3-4), ובמקרים אלו מומלץ להפנות את הילד לטיפול בהקדם האפשרי.
סרבול מוטורי ניתן לטיפול באמצעות התערבות קצרת מועד של פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק. במסגרת התערבויות אלו, ילדים עם סרבול מוטורי לומדים לבצע פעילויות ותרגילים אשר מחזקים את שריריהם ואת שליטתם הגופנית. כמו כן, הם לומדים “להתיידד” עם פעילויות אשר נחוות על ידם כמאיימות וקשות במיוחד, כמשחקים ספורטיביים, משחקי כדור וטיפוס על מתקנים בגני שעשועים.