מונח הלקוח מתוך תיאוריית ההתפתחות השכלית (הקוגניטיבית) של פיאז’ה. משמעות המונח היא שעל מנת שתתרחש למידה יעילה של האדם, יש להקפיד על המינון בין הידע שהאדם רכש לבין ידע חדש שאליו הוא נחשף.