משנות השמונים חל בישראל גידול משמעותי במספרם, בתחומי פעילותם ובהיקף פעילותם של ארגוני הרווחה הוולונטריים. אחת ההשלכות שהיו לגידול הייתה השינוי ביחסים שבין מדינת הרווחה הישראלית לארגוני הרווחה הוולונטריים. היחסים, שהיו בתחילה פטרנליסטיים ואליטריים, התפתחו במהלך השנים, והביאו בשנות השמונים לכך שהארגונים הוולונטריים היו יותר מעורבים ובעלי השפעה על תהליכי קביעת המדיניות. במאמר מוצגים ממצאי מחקר על פעילותם של שמונה ארגוני רווחה וולונטריים בתהליך קביעת המדיניות, שהובילה להתקנת תקנות ‘ילד נכה’ במסגרת חוק ביטוח נכות. המחקר התמקד בשלושה היבטים מרכזיים: ארגוני הרווחה הוולונטריים, הממסד והיחסים שבין הארגונים לממסד. ממצאי המחקר מצביעים על השפעת הארגונים תוך שימוש בשיטות פעולה וביעדי פעולה רבים ומגוונים. דרכי ההשפעה נקשרו להיבטים מבניים שונים של הארגונים שנחקרו, ביניהם, גודל, ותק, משאבים ומימון ממשלתי.