דוקטור יונה סאלק, רופא ו-וירולוג יהודי-אמריקאי ( 1914-1995) שפיתח את החיסון המוצלח הראשון כנגד שיתוק ילדים (פוליו).
בתאריך 28 באוקטובר שנת 1914, נולד יונה אדוארד סאלק בעיר בניו יורק להורים שהיו מהגרים יהודים עניים דניאל ודורה שהיגרו מרוסיה ופולין. בגיל 13, החל ללמוד בתיכון “טאונסנד האריס”, בית ספר ציבורי לתלמידים מחוננים. לכשיסיים את התיכון בגיל 15, למד סאלק ב”סיטי קולג’ של ניו יורק”, ובשנת -1934 קיבל תואר בכימיה.
כילד לא התעניין סאלק ברפואה ואף חשב לפתח קריירה כעורך דין, אך בעידודה של אימו, פנה ללמוד רפואה. בקול פגש שאת אשתו לעתיד, דונה לינדסי קאפלין לה נישא סאלק ב9 ליוני 1939. לזוג נולדו 3 ילדים, פיטר, דארל וג’ונתן
לאחר סיום הלימודים בקולג’ סאלק נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק.
במהלך שנות לימודיו שם הוא עבד כטכנאי מעבדה, ובחופשות הקיץ עבד כמדריך במחנה. במהלך שהותו באוניברסיטה, החליט סאלק שהוא רוצה להתעמק במחקר. הוא החל ללמוד ביוכימיה ובקטריולוגיה. לדבריו, הוא רצה לעזור לאנושות בכלל, ולא רק למטופלים מזדמנים.
לאחר שסיים את לימודיו עבד סאלק בבית הספר לרפואה “מאונט סיני” שבעיר ניו יורק. לאחר שסיים את ההתמחות שלו שם, ניסה סאלק להשיג משרת מחקר קבועה, אך גילה שמקומות עבודה רבים נסגרו בפניו בשל זהותו היהודית. הוא גם לא התקבל לעבודה במאונט סיני, בשל המדיניות ששררה שם שלא להעסיק מתמחים מהמקום. כמוצא אחרון, פנה אל ידידו ד”ר תומאס פרנסיס, וזה הזמין את סאלק לעבוד איתו באוניברסיטת מישיגן, שם השניים עבדו על פיתוח חיסון כנגד שפעת לבקשת הצבא האמריקני. בשנת 1947 הוא מונה למנהל מעבדת מחקר הוירוסים בביה”ס לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג.
בתחילת המאה ה-20, התפרצו בארה”ב מגיפות פוליו, וילדים רבים נלקחו להסגר מחשש שהם מדבקים. המחלה הלכה והתפשטה, ופגעה בעשרות אלפי בני אדם מדי שנה. ב-1938, הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאובחן כנכה בשל פוליו, ייסד את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים, שמימנה פיתוח חיסון כנגד המחלה הפחד הציבורי מפוליו סייע לקרן להשיג תרומת נרחבות, לצורך מחקרי חיסון, אך
המחקרים הובילו למבוי סתום. הניסויים היו מסוכנים וחסרי תועלת מעשית. מחלת הפוליו בלבלה חוקרים רבים במשך שנים רבות, ולקח זמן רב לגלות כיצד הנגיף חודר לגוף והיכן הוא מתמקם.
בשנת -1948, פנה הארי וויבר, מנהל מחקר בקרן הלאומית לשיתוק ילדים, ליונה סאלק, וביקש ממנו להצטרף למאבק נגד פוליו ולהוביל מחקר שיאשר את מספר סוגי הפוליו הקיימים. באותו הזמן היו שלושה סוגים של פוליו ידועים למדע, והקרן רצתה לקבוע את המספר המדויק. למרות שהמחקר היה צפוי להיות משעמם וטרחני, הוצעה לסאלק מעבדה גדולה יותר מזאת שהייתה ברשותו, יחד עם הבטחה שכל המתקנים יישארו אצלו לאחר סיום המחקר. סאלק ענה להצעה בחיוב.
סאלק הצליח לפתח חיסון מנגיף פוליו מומת. זריקת החיסון שפיתח סאלק נוסתה לראשונה בקופים ולאחר מכן בחולים במכון ווטסון שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. לאחר מכן ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו וילדיהם. המתנדבים פיתחו נוגדנים כנגד הפוליו ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון. על מנת לזכות באמון הציבור, הכריז סאלק כי אשתו ושלושת בניו היו מבין המתנדבים הראשונים לניסוי, וכי הוא אישית יהיה אחראי על כל תוצאה של הניסוי.
לבסוף, בשנת 1954 החל ניסוי בקנה מידה ארצי על מיליון ילדים בגילאי 6-9 המוכרים כיום כחלוצי הפוליו. מחצית מהם קיבלו את הוירוס ומחציתם קיבלו זריקות פלסיבו. באשר לכשליש מהילדים שחיו באיזורים בהם החיסון לא היה זמין, נצפו והוערכה רמת הפוליו בקבוצת גיל זו. ב-12 באפריל 1955 (יום השנה למותו של רוזוולט). החדשות על החיסון הוכרזו בחגיגיות בערוצי הרדיו והטלוויזיה, וברחבי ארצות הברית פרצו חגיגות ספונטניות הוכרזו התוצאות: החיסון בטוח ויעיל.
כבר למחרת היום פוליטיקאים רבים שגרו לסאלק מדליות וכרטיסי ברכה והזמינו אותו לטקסי הוקרה. סאלק זכה במספר רב של כיבודים, תארים ומדליות, ואוניברסיטת ניו יורק יצרה על שמו מלגה לסטודנטים לרפואה. אולפני הסרטים נלחמו על זכויות ליצירת סרט קולנוע על חייו של סאלק.
סאלק עצמו סלד מהפרסום הרב לו זכה, וניסה לשמור על פרטיותו.
\
סלאק לאחר הכרזת החיסון כבטווח
סאלק לא רשם מעולם פטנט על החיסון, וגם לא הרוויח פרוטה על הגילוי. הוא העדיף לראות את החיסון מופץ מהר והרבה ככל שניתן.
הוא לא ראה בפיתוח החיסון – על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט החיסון, השיב: “אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?”.
על פי חישוב שנעשה מאוחר יותר, החיסון יכול היה להכניס 7 מיליארד דולר אם היה מוגן בפטנט.
בשנתיים שלפני הפיכת החיסון לזמין בקנה מידה נרחב הגיע מספר מקרי הפוליו בארה”ב למעלה מ-45 אלף. עד שנת 1962 צנח המספר ל-910. החיסון הוכרז כמונע ב- 99% הדבקות במחלת הפוליו.
סאלק ערך קמפיין עבור הפיכת החיסון לחיסון חובה, בטענתו כי בריאות הציבור היא עניין של “מחויבות מוסרית”. והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארצות הברית ולאחר מכן ברחבי העולם כולו. במהלך העשורים הבאים, מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון ניגריה והודו.
בהינתן האימה שהטיל הפוליו במחצית הראשונה של המאה ה-20, הצלחת החיסון ב-1955 הפכה את סאלק לגיבור עולמי, והוא בילה את שנות החמישים המאוחרות בשכלול החיסון ובביסוס העקרונות המדעיים מאחוריו. עד 1960 היה סאלק מוכן להמשיך הלאה.
חלומו של סאלק היה להקים מרכז מחקר עצמאי שבו תפעל קהילת חוקרים המתעניינת בהיבטים שונים של הביולוגיה – חקר החיים, שיוכלו להתאחד וללכת בעקבות הסקרנות שלהם.
לבקשתו האישית של ראש עיריית סן דייגו צ’ארלס דייל, נצול פוליו, הוקם המכון בעיר זו. דייל סיפק לסאלק שטח של 128 דונמים בלה הויה מעט מערבית לקמפוס שהוקם באותה תקופה של אוניברסיטת קליפורניה – באיזור הצופה על האוקיאנוס השקט. ההצעה אושרה במשאל בקרב תושבי העיר. עם תמיכה ראשונית של קרן מצעד הפרוטות הוקמו המעבדות הראשונות בתכנון האדריכל לואיס כהאן.
בשנת -1962 עזב סאלק את אוניברסיטת פיטסבורג והגשים את חלמו ופתח את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בלה הויה, קליפורניה. הנושא העיקרי של המחקר במכון היה ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה:
סלק עצמו חקר במכון מגוון מחלות קשות ובהם טרשת נפוצה ומחלות אוטואימוניות, אימונולוגית סרטן, שיפור ייצור ותקינה של וירוסי פוליו מומתים ופיתוח חיסון לאיידס. כעת מעסיק המכון 61 אנשי סגל וצוות מדעי המונה 850 איש, הפועלים במעבדות החוקרות הקל מסרטן, דרך סכרת ומומים מולדים ועד אלצהיימר פרקינסון איידס וביולוגית צמחים.
במהלך חייו זכה סאלק לפרסים רבים ביניהם: מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני (1956), פרס לסקר (1956), הפרס על שם ג’ווהרלל נהרו (1975) ומדליית החירות הנשיאותית (1977(.
על שמו נקראו רחובות בחולון ובאשדוד.
יונה סאלק שפיתח את החיסון נגד שיתוק ילדים (מחלת הפוליו) וגאל את העולם ממראותיה של מגיפה נוראה שגבתה את חייהם של מיליונים רבים וגזרה על מיליונים אחרים סבל קשה, לא נמצא ראוי לפרס נובל.
מחלת הפוליו בישראל
מחלת הפוליו בישראל הפכה בסתיו 1949 ממחלה התוקפת בודדים למגיפה. בשנים 1951 1950 התפרצה מגפת פוליו ובמהלכן חלו במחלה 2,511 אנשים. בחמש השנים העוקבות 1956 1952 מספר מקרי המחלה היה עדיין גבוה ועמד על ממוצע של כ-620 מקרים של פוליו שיתוקי מדי שנה. בכל אותם שנים 90% ממקרי השיתוק הופיעו בתינוקות וילדים מתחת לגיל 5.
בשנת 1955 ,נוכח שיעור התחלואה הגבוה בישראל והצלחת תרכיב סאלק בהורדת התחלואה בארה”ב ביקשה ישראל להתחיל במתן החיסון. כיוון שהחיסון לא היה זמין לקנייה הוחלט במשרד הבריאות להטיל על פרופ’ נתן גולדבלום ומעבדתו להתחיל בייצורו. המעבדה הוקמה בבית החולים “צהלון” (דג’אני) ביפו, והעבודה החלה בחורף 55-56 שיטות הייצור התבססו על ניסיונו של יונה סאלק ולדברי פרופ’ תמר גוטליב-סטימצקי, חוקרת בכירה במעבדה של גולדבלום, התרכיב עמד בכל מבחני הבטיחות הנדרשים עלפי הסטנדרטים שנקבעו בארה”ב. בראשית 1957 הוחל במתן חיסון בתרכיב סאלק המומת (IPV) לאוכלוסיית הילדים מגיל 4 חודשים ועד גיל ארבע שנים.
לחיסון היתה הצלחה מוכחת בהפחתת מספר מקרי הפוליו במגפת הפוליו בישראל.
יונה סאלק עם דוד בן גוריון 1959
יונה אדוארד סאלק נפטר בגיל 80 ב-23 ביוני 1994. שלט במכון מצטט את חזונו של סאלק “מקווה לחיות את החלום.הדמיון והאומץ של אלו המעזים יכול להפוך חלומות למציאות.”
