טכניקת צילום הרנטגן התגלתה במקרה על ידי הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן בערבו של יום ה -8 בנובמבר 1895 בשעה שערך ניסויים בשפופרת ריק במעבדתו. רנטגן זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1901 על תגליתו זו.
צילום הרנטגן המפורסם ביותר שביצע רנטגן הוא של כף ידה של אשתו, ובו ניתן להבחין בעצמות כף היד ובטבעת הנישואין שעל אצבעה, ובתוואי עדין של שאר הרקמות.

ִוילְהֵלְם קוֹנרָד רֶנְטְגֶן

צילום ידו של אלברט פון קוליקר, שנעשה על ידי וילהלם רנטגן (1896)

מהו צילום רנטגן?
צילום רנטגן הוא בדיקה נטולת כאב המאפשרת לרופא לאבחן מצבים רפואיים ולטפל בהם. צילום הרנטגן כרוך בחשיפת האבר הנבדק לקרינה מייננת באנרגיה נמוכה בכמות קטנה לצורך ייצור תמונה של האבר. צילום הרנטגן הינו שיטת ההדמיה הוותיקה ביותר והוא עדיין מהווה את שיטת ההדמיה השכיחה ביותר.
אמצעי הדמיה של צילום הרנטגן מאפשר לקבל תמונה של איברי פנים באופן לא פולשני. הצילום נעשה באמצעות קרני רנטגן (קרני( X שלהן כושר חדירה מוגבר – גם דרך רקמות הגוף. הקרניים יוצאות ממכשיר הרנטגן, עוברות דרך האזור בגוף שאותו רוצים לבדוק ופוגעות בסרט צילום או בלוח מיוחד שממיר את הנתונים לתמונה דיגיטלית.

הרקמות השונות בגופו של הנבדק סופגות את הקרינה באופן שונה. ספיגת הקרינה משפיעה באופן ישיר על הצבע שבו מופיעה הרקמה בצילום שמתקבל: העצמות הן לרוב לבנות וכך גם גופים מתכתיים או אזורים מסוידים. רקמת ריאה תקינה היא שחורה, ואילו הרקמות הרכות מופיעות בגוונים שונים של אפור.
באמצעות צילום רנטגן התמונה נוצרת נראים איברי הגוף השונים בצבעים שחור, לבן ובגוונים שונים של אפור. השוני בצבע נובע מרמת הצפיפות השונה של האיברים השונים. איברים בגופינו בעלי רמת צפיפות גבוהה יחסית, כמו למשל עצם, יספגו את רוב הקרינה המגיעה אליהם . ככל שאזור צפוף יותר כך יושחר פחות וסרט הצילום יציג דמות בהירה יותר, ואילו אזור בעל צפיפות נמוכה יצור דמות כהה יותר.

הקרינה לא תעבור דרכם. מצב זה יצור על הלוח המונח מאחורי הנבדק צללית לבנה בצורת העצם הספציפית. כך יקרה גם אם הקרינה תפגע במתכות או בחומרי ניגוד , שהם חומרים מיוחדים בהם משתמשים בכדי להדגיש חלקי גוף שונים.

כיוון שהקרינה לא תחדור דרכם, תיווצר צללית לבנה בצורת חלקי גוף אלו על לוח הצילום. אזורים בגוף המכילים אוויר כמו למשל הריאות ייראו כצללית שחורה, ואילו רקמות בהם יש שומן, שריר או נוזל כלשהוא ייראו בגוונים שונים של אפור.

ניתן לחלק את בדיקות הרנטגן לכמה קבוצות:
● צילומים רגילים – למשל, צילום חזה, צילומים של עצמות שונות או של מפרקים.
● צילום בעזרת שימוש בחומר ניגוד על בסיס יוד או בריום (למשל חוקן בריום או בליעת בריום).
● שיקוף – צילום ברצף בדומה לצילומי וידיאו. גם בעת שיקוף משתמשים בדרך כלל בחומר ניגוד. באמצעות שיקוף ניתן לעשות אבחנות וטיפולים פולשניים שונים כמו לקיחת ביופסיה או טיפול בכלי דם חסומים באמצעות צנתור טיפולי.

איך מתבצע צילום הרנטגן?
הצילום מתבצע על פי רוב בעזרת שפופרת ריק קטודית, שפולטת את קרינת הרנטגן. הקרינה הנפלטת עוברת דרך האובייקט הבדיקה ומשקפת אותו על גבי סרט צילום ייעודי או נקלטת על ידי חיישנים המציגים את התמונה על צג.

הבדיקה נעשית לרוב בשכיבה או בעמידה כאשר הנבדק נמצא בין המכשיר לבין לוח הצילום או הסרט. טכנאי מסייע לנבדק להתמקם בצורה הנכונה לפני הצילום. למטופל מוצמד לוח הצילום לאזור המבוקש והמטופל מתבקש שלא לזוז למשך מספר שניות ולאחר מכן הטכנאי יוצא מהחדר ומפעיל בשלט רחוק או כפתור את המכשיר. כל צילום נמשך כשנייה אחת

הצילומים עצמם אינם גורמים לכאב או תופעות לוואי, שכן הגוף אינו חש בחדירת הקרינה. אם זאת המטופל עלול לחוש אי נוחות עקב התנוחה שבה הושם בעת ביצוע הצילום

פיענוח והצילום:
לאחר הצילום רופא רדילוג (מומחה לבדיקת הדמיה) יפענח את התוצאות וישלח בתוך כמה ימים דו’ח לרופא המטפל שהפנה לבדיקת צילום הרנטגן..

חשוב לדעת!
● אם יהיה צורך במלווה לנבדק או אם מדובר בצילום המשכי או בצילומים חוזרים כדי להפחית את החשיפה על הצוות ו/או המלווה לנקוט אמצעי מיגון כגון לבישת סינר עופרת למניעת קרינה.

● בכל צילום רנטגן יש לחשוף את האיבר המצולם וישנה היתכנות שהנבדק יצטרך להסיר בגדים, תכשיטים וחפצי מתכת שעלולים להפריע לצילום ולפיענוח הבדיקה.

● ישנו איסור לנשים בהריון לביצוע הבדיקה, בשל חשש למומים מולדים עקב חשיפה לקרינה
אך במצב שאין חלופה והתועלת הצפייה ממה שעולה על הנזק הפוטנציאלי שלה, ניתן לבצע צילומי רנטגן גם לנשים הרות, לשם כך יש להיעזר באמצעי מיגון כגון סינר עופרת כדי להפחית עד כמה שאפשר את חשיפת הקרינה לעובר.

תחום רפואי נוסף בו יש לצילום הרנטגן שימוש רב הוא רפואת שיניים, כדי לאתר חורים בשיניים או פגמים ברקמת השן.