חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

קלינאית תקשורת – עדות עצמית

מבוא

הכותבת: שירה עזרא, קלינאית תקשורת ומורשת לנגישות השירות

לאורך 34 שנות עבודתי כקלינאית תקשורת בבית ספר “יובלים” לתלמידים עם שיתוק מוחין ומוגבלויות מורכבות (עפולה), השתדלתי להציע לתלמידים (ולסובבים אותם) אמצעים כדי לסלול דרך להשתתפותם הפעילה באינטראקציות תקשורתיות בסביבות מגוונות מחיי היומיום. ברוח זכותם הבסיסית לתקשורת, הובילה אותי התקווה להקנות מיומנויות שפתיות יעילות יותר ובכך להעצים אותם כבני אדם. ניסיתי לעזור להביא אותם לידי ביטוי ובמקביל לשפר את הבנתם אודות עולמנו השפתי – תוך כדי הקניית דרכים יעילות יותר לסנגר עבור עצמם ולהשפיע על סביבתם.

על מנת לקדם את כישורי השפה והתקשורת בקרב אנשים עם מוגבלות תקשורתית מורכבת, יש צורך בהכרה בזכותם הבסיסית לתקשורת ובחשיבותה.
כמדינה דמוקרטית, במדינת ישראל הזכות לתקשורת מעוגנת בחוק גם עבור אנשים עם מוגבלות. במהלך העצרת הכללית של האו”ם שנערכה בחודש דצמבר 2006, אימצה ישראל את האמנה הבין לאומית של זכויות האדם עם מוגבלות (CRPD-Convention on the Rights of Persons with Disabilities). אמנה זו עוסקת בהגדרת חזון וקביעת סטנדרטים בינלאומיים לזכויות אזרחיות וחברתיות של אנשים עם מוגבלות, בכל תחומי החיים. מוגבלותו של האדם מוצגת בראייה הוליסטית כשקלול יחסי הגומלין בין הלקות הבריאותית מצד אחד ומכלול הגורמים המסייעים והמעכבים מאידך. לכן, על פי עקרון ההכלה, על מנת לקדם השתתפות משמעותית ושוויונית מוטלת על החברה החובה להסרת כל החסמים ולהנגשת הסביבה הפיסית, החברתית, הכלכלית והתרבותית (נציבות, 2013).

בספטמבר 2012 מדינת ישראל אשררה את אמנת האו”ם, ובכך חלה עליה חובה אקטיבית לקדם שוויון לאנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים. מבחינה משפטית, אמנה זו משלימה את החוקים הישראליים הנוגעים לשוויון לאנשים עם מוגבלות (“חוק שוויון זכויות ואנשים עם מוגבלות, התשנ”ח-1998” ותקנותיו). לאמנה תוקף פרשני בבתי המשפט בישראל. מבחינה חברתית, אימוץ האמנה מקדמת את שילובם המלא של אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית (שם).

לאור הקדמה זו, מטרת מאמר זה היא לדון בחשיבותה של זכות בסיסית זו וכן לערוך היכרות ראשונית עם מושגי יסוד בהקשר לליקוי שפה ותקשורת אשר נוגעים בחלק מתחומי העיסוק של קלינאי תקשורת.

חשיבות הזכות לתקשורת עבור אנשים עם מוגבלות

ניתן לשאול את עצמנו מהי המטרה העיקרית של תקשורת בין אישית. מה היא אמורה לשמש? האם היא משמשת רק כאמצעי להשגת רצונות, להבעת דעה, לשאילת שאלה וכד’ או שקיימות מטרות מעבר לכך? חשוב לשאול את עצמנו מה היינו מרגישים לו היינו מדברים אל קיר למשל, בלי אפשרות לקבל מענה הולם – בלי שאדם אחר יקשיב לנו ויבין את כוונותינו. ברור שנרגיש שאין אפקטיביות לניסיונותינו לתקשר עם הקיר. אין ספק שנרגיש מסופקים הרבה יותר כאשר אדם שמנסה להבין אותנו, נמצא מולנו כשותף פעיל לאינטראקציה התקשורתית.

מנגד, כאשר כן נוכח אדם נוסף באינטראקציה התקשורתית אך כוונותיו של הדובר אינן מובנות, נוצרים תסכולים רבים המשפיעים לרעה על הקשר בין שותפי השיחה. כתוצאה מכך, עלולים להיווצר כשלים תקשורתיים ומחסומים לא רצויים כפי שניתן לראות בסרטון המקושר כאן. בסרטון ההומוריסטי הזה, פעוט הנמצא בשלב הקדם-מילי בהתפתחותו השפתית (עדיין אינו מדבר) מנסה להעביר מסר לאבא שלו על רצונו לשתות חלב. למרות שעשה כל שביכולתו להבהיר את כוונותיו באמצעות תקשורת בלתי-מילולית (ג’סטות, שפת פנים, שפת גוף, הוצאת קולות וכו’), לצערו ולרוב ייאושו, כל ניסיונותיו לא צלחו. על אף המאמצים הרבים, שותף התקשורת לא הצליח להבין את כוונתו וכתוצאה מכך שני שותפי האינטראקציה נשארו מתוסכלים ובלתי מסופקים.
תקשורת אינה משמשת רק לביטוי רצונות מוחשיים (כמו בקשה לחלב).

השפעתה על חיי האדם היא רחבה הרבה יותר – היא גם מחברת בין אנשים מבחינה רגשית. אנו מביעים את כל קשת רגשותינו באופנים מגוונים, לאו דווקא מילוליים. התקשורת הבלתי מילולית טומנת בחובה עוצמות הרבה מעבר למילים עצמן, בדומה ל”תמונה אחת שווה אלף מילים” (קונפוציוס). בסרטון המקושר כאן (דורש פייסבוק כדי לפתוח) למשל, אנו מבינים היטב את מסר האהבה והדדיות שהפעוטות מביעים אחד לשני כאשר הם מתקשרים באמצעות תקשורת ללא מילים.
לעומת זאת, קושי ביכולת להתבטא בצורה הולמת עלול להוביל למצוקה רגשית ואף להתנהגות מאתגרת של ילדים ובוגרים (לדוגמה, התפרצויות זעם ואלימות פיזית) (Mirenda, 2007). לכן, ליכולת לתקשר בצורה מובנת ולקבל תגובה הולמת מהשותף לשיחה, השפעה רחבה על איכות החיים של כל משתתפי מעגל השיח והיחסים הבין-אישיים.

מהי מוגבלות תקשורתית ומוגבלות תקשורתית מורכבת

אנשים עם מוגבלות תקשורתית מתקשים בהבנה והבעה של השפה המדוברת והכתובה. לעתים קרובות מובנות דיבורם ירודה עד כדי כך שלא ניתן להבין את מה שהם אומרים. יתר על כן, רבים מתקשים להפעיל חוקי שיח בצורה הולמת, ויש להם קושי בפענוח אינטראקציות תקשורתיות. כתוצאה מכך איכות השתתפותם באינטראקציות אלה נפגמת באופן משמעותי ביותר.
לעומת זאת, מוגבלות תקשורתית מורכבת מתבטאת לעתים קרובות בחוסר יכולת מוחלט (או כמעט מוחלט) להפיק דיבור או במובנות דיבור ירודה מאוד.

היות ותחום השפה והתקשורת על כל אופניו הנו רלוונטי כמעט לכל תחום בחיים, קשת רחבה של אנשי מקצוע מעורבים בפיתוח כישורים אלה בקרב אנשים עם מוגבלות (כגון, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, מטפלים רגשיים מורים, וכד’).
קלינאי תקשורת הם אנשי מקצוע מוסמכים (ע”י משרד הבריאות) לאבחן ולטפל באופן ממוקד במגוון רחב של ליקוי שפה ותקשורת. על מנת להבין את תחום העיסוק של קלינאי תקשורת בנוגע למתן טיפול לאנשים עם לקות שפתית-תקשורתי, ראשית יש צורך להבהיר באופן בסיסי מה הוא בעצם לקות בתחום זה.

ליקוי שפה ותקשורת

ליקויים במרכיבים השונים של השפה והתקשורת שמפורטים בהמשך, הם בין אלה שעלולים להקשות על הבנה שפתית ועל אינטראקציות תקשורתיות למיניהן.

תחומים העיקריים של ליקוי שפה ותקשורת – הגדרת מושגים

מוגבלות תקשורתית יכולה לבוא לידי ביטוי באחד או יותר מתחומי השפה השונים.

ליקוי שפה מסווגים על פי מגוון אפיונים הכוללים את גורמי הליקויים והיקפם. הליקויים באים לידי ביטוי בהתנהגויות שפתיות-תקשורתיות שונות זו מזו. חלקן גלויות לעין ומפריעות לקיומה של תקשורת בסיסית (למשל: קושי בזיהוי חפץ מתוך שתי אפשרויות או מילוי הוראה מילולית פשוטה – “תן לי כדור”) וחלקן באות לידי ביטוי ברמות הגבוהות יותר של התפקוד השפתי (קושי בהבנת שאלות והוראות מורכבות למשל: “למה לא לובשים מגפים בקיץ?”; “לפני שתיקח את הכפית, עצום עיניים”) (קריזר, 1999).

ביטויים התנהגותיים אחרים של ליקוי שפה ותקשורת כוללים: חוסר יכולת מוחלט להפיק דיבור; קשיים בפונטיקה ופונולוגיה (המתבטאים למשל בקשיי הגייה); קשיים סמנטיים (למשל, קשיים בהבנת משמעויות של מילים וצירופי מילים); דיסנומיה (כלומר, קושי בשליפת מילים); קשיים תחביריים (למשל, קושי להתבטא על פי סדר מילים תקין במשפט); קשיים מורפולוגיים (למשל, קושי לבטא הטיות לשוניות בצורה תקינה); קשיים בפרגמטיקה (כלומר, קושי בהפנמת כללי שיח מקובלים בחברה. למשל, קושי בלקיחת תור בשיחה והפקת מבעים לא רלוונטיים לנושא); שימוש באקולליה (כלומר, חזרה באופן מדויק על מבע שנאמר על ידי אדם אחר ללא שינוי אינטונציה וכינוי גוף) ועוד (קריזר, 1999).

ליקוי שפה יכולים לבוא לידי ביטוי בקצב התפתחות איטי מהרגיל, כך שרכישת אבני הדרך ההתפתחותיות תתקיים בקצב שלא תואם את הגיל הכרונולוגי של הילד. לעתים הפער ניתן לצמצום, אך תתכן עצירה באחד משלבי ההתפתחות כך שהילד לא ישלים את תהליך רכישת השפה. לעומת זאת, קיימים ליקויים שאינם מתאפיינים בקצב אלא באיכות ההתפתחות השפתית. במקרים אלה הילד ירכוש התנהגויות שפתיות שאינן מהוות חלק מההתפתחות הטיפוסית.

לליקוי השפה גורמים רבים ושונים, כגון: טראומה (גם בלידה או סמוך ללידה כמו שיתוק מוחין), סינדרומים גנטיים, מחלות מטבוליות וכו’. לעומת זאת, קיים ליקוי שפתי ספציפי או ראשוני הנקרא “SLI-Specific Language Impairment” אשר נגרם ישירות מפגיעה במנגנון השפתי ולא כתוצאה מאף גורם אחר. ילדים אלה לא יגיעו לרמת תפקוד שפתי תואם גיל, גם כמבוגרים. לפי לוי ופרידמן, המונח SLI מתייחס לקשיים בתחומים שונים של השפה וכוללים שליפה לקסיקאלית, פונולוגיה, מורפולוגיה, תחביר, פרגמטיקה וסמנטיקה. על כן, גם אוכלוסייה זו הינה הטרוגנית וכנראה מכילה תת-קבוצות (לוי ופרידמן, 2009, עמ’ 1; קריזר, 1999).

המשותף לכל הליקויים שהוזכרו לעיל ולרבים נוספים, הוא תפקוד בלתי תקין ו/או בלתי-יעיל של המערכת השפתית בהקשר לשפה הדבורה (הבנה שמיעתית והבעה מילולית) ו/או לשפה כתובה (קריאה וכתיבה). ההשלכות של ליקויים אלה משפיעות על יכולות רבות – תקשורתיות, חברתיות, רגשיות ואקדמיות (קריזר, 1999).

טיפול של קלינאי תקשורת בקרב אנשים עם מוגבלות תקשורתית מורכבת
עבור אנשים עם מוגבלות תקשורתית מורכבת, נפוץ השימוש בגישת תת”ח (תקשורת תומכת וחליפית). גישת תת”ח מהווה פתרון נגיש עבור אנשים אלה. באתר העמותה “אייזק-ישראל” מובא ההסבר: “תקשורת תומכת וחליפית (תת”ח) היא כל צורת תקשורת המאפשרת לילדים ולמבוגרים המתקשים בתקשורת דבורה וכתובה, להביע עמדה או דעה או לחלוק חוויות משותפות עם האחר. אמצעים ושיטות של תת”ח כוללים דרכי תקשורת טבעיות ובלתי אמצעיות דוגמת ג’סטות, שפת סימנים, הבעות פנים והפקת קולות וכן עזרים ייחודיים לתקשורת כגון סמלים מודפסים, לוחות וקלסרי תקשורת, מכשירי פלט קולי, אייפדים עם אפליקציות לתקשורת ומחשבי תקשורת.” (אייזק-ישראל, נדלה 13.11.20).

גישה זו נובעת באופן ישיר מהזכות הבסיסית של האדם לתקשורת. בסרטון “מגילת הזכות לתקשורת” (שם), מובהר בצורה פשוטה עקרון מימוש זכות זו בקרב אנשים עם מוגבלות תקשורתית מורכבת ע”י התערבות טיפולית מבוססת תת”ח.

בדרך כלל, תהליכי האבחון ובניית תכנית ההתערבות הטיפולית בגישה זו נערכים בהובלת קלינאי תקשורת. במידה והאדם זקוק להתערבות באמצעות גישת התת”ח, חשוב לוודא שקלינאי התקשורת המטפל אכן בקיא באופן מעמיק ובעל ניסיון רב בגישה זו.

חשוב לציין כי הצלחת ההתערבות הטיפולית תלויה במידה רבה בהיקף ובאיכות הטמעתה באופן משמעותי ויומיומי בסביבתו הטבעית של האדם. הטמעת התכנית הטיפולית מושפעת באופן ישיר מאמונות, תפיסות, השקפות ובכישורים של המטופל והאנשים הסובבים אותו במעגלים החברתיים השונים – מהמעגל הקרוב ביותר (לדוגמה, בני המשפחה) וכלה במעגלים רחוקים יותר (למשל, קופאי בסופר). היות והצרכים התקשורתיים וסביבות חייו של האדם משתנים באופן תדיר, חשוב שבניית תכנית ההתערבות והטמעתה תתבצע באופן דינמי, בתיאום עם כל הגורמים המשמעותיים המקיפים אותו.

0 / 5. 0

דילוג לתוכן